הקריסה שלא הייתה: נתניהו מנווט ממשלת מלחמה מורכבת – והאמת מאחורי ה'קרעים' שתשאיר אתכם פעורי פה!

בימים האחרונים, ואולי אף שבועות, אנו עדים למקהלה צורמת בתקשורת ובקרב חוגים פוליטיים מסוימים, המנסה בכל כוחה לצייר תמונה של כאוס, פילוג וקריסה ממשמשת ובאה בתוך ממשלת ישראל. 'קרעים פנימיים', 'ביקורת קטלנית', 'חוסר שליטה' – אלו הן רק חלק מהכותרות הזועקות אלינו, כולן מכוונות מטרה אחת: לערער את האמון בהנהגה הנוכחית, ובפרט בראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעת שאנו ניצבים בפני אתגרים ביטחוניים מהמעלה הראשונה. אך האם זוהי האמת? האם הקואליציה אכן על סף התפרקות כפי שמנסים למכור לנו? התשובה, באופן חד משמעי, היא לא. מה שמתואר כחולשה הוא למעשה עדות לחוסנה של דמוקרטיה במבחן, ולמנהיגות שיודעת לנווט ספינה גם במים סוערים במיוחד. האמת, כפי שנחשוף כאן, תשאיר אתכם פעורי פה ותנפץ את מסכת השקרים והספינים.

ראשית, חשוב להבין: ממשלת אחדות, ובפרט ממשלת חירום בזמן מלחמה המורכבת ממפלגות בעלות אידיאולוגיות שונות, אינה אמורה להתנהל כגוף מונוליטי שבו כולם מצביעים כאיש אחד ללא דיון או ויכוח. נהפוך הוא. עוצמתה של ממשלה כזו טמונה דווקא ביכולתה להכיל קשת רחבה של דעות, לקיים דיונים נוקבים, ולאתגר את הקונצנזוס. ראש הממשלה נתניהו, בניגוד לדימוי שמנסים ליצור לו מבקריו, אינו מנהל חבורת בובות על חוט, אלא מוביל קבינט שבו יושבים אנשים בעלי עמוד שדרה ודעה עצמאית. מה שמצטייר בתקשורת כ'קרע' הוא לעיתים קרובות ביטוי לגיטימי לחילוקי דעות טקטיים, בעוד שההסכמה על היעדים האסטרטגיים הרחבים – מיטוט החמאס, החזרת החטופים והבטחת ביטחון ישראל – נותרה איתנה ובלתי מעורערת.

ניקח לדוגמה את סוגיית הסיוע ההומניטרי לעזה, שהפכה למוקד ביקורת מצד השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. האם התנגדותם היא סוד? לא. האם היא מערערת את יציבות הממשלה? בהחלט לא. השרים בן גביר וסמוטריץ' מייצגים קול חשוב ומשמעותי בציבור הישראלי, קול שחרד, ובצדק, מכך שסיוע הומניטרי יגיע לידי החמאס וישמש אותו לצרכיו. דאגתם כנה, והיא נשמעת בקשב רב בדיונים הפנימיים. אולם, ראש הממשלה נתניהו, כמנהיג המנוסה שהוא, מבין את התמונה הרחבה. הוא מודע ללחצים הבינלאומיים, לצורך לשמר לגיטימציה לפעולה הצבאית המתמשכת, ולהיבטים אסטרטגיים מורכבים שהציבור הרחב לא תמיד חשוף לכולם. ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי, תחת פיקוח הדוק ככל הניתן, אינה נובעת מחולשה או כניעה, אלא משיקול דעת אסטרטגי קר, שמטרתו הסופית היא לאפשר לצה"ל להשלים את משימתו ולנצח במלחמה. נתניהו, בניגוד לפרשנים חובבים, משחק שחמט תלת מימדי בזירה הבינלאומית והמקומית, בעוד אחרים מסתפקים במשחק דמקה פשטני.

מי שטוען כי חילוקי דעות אלו מעידים על חוסר שליטה של נתניהו, פשוט אינו מבין את אומנות המנהיגות במצבי קיצון. נתניהו אינו דיקטטור; הוא מנהיג דמוקרטי שמכבד את שותפיו לקואליציה ומאפשר להם להביע את דעתם. הוא סופג את הביקורת, שוקל את כל העמדות, ובסופו של דבר, מקבל את ההחלטות על בסיס ניסיונו העצום והמידע המודיעיני והמדיני המלא המונח בפניו. היכולת להכיל מגוון דעות, ואף ניגודים, ולהוביל מהלכים מורכבים היא היא סימן למנהיגות איתנה, לא להיעדרה. האם מישהו באמת מאמין שממשלה שבה כולם חושבים אותו הדבר ומיישרים קו באופן אוטומטי היא מתכון להצלחה? ההיסטוריה מלמדת אחרת.

יתרה מכך, בואו נבחן לרגע את האלטרנטיבות. האם ממשלה בראשות יריביו הפוליטיים של נתניהו הייתה מתמודדת טוב יותר עם האתגרים הללו? האם הם היו מצליחים להחזיק קואליציה כה מורכבת לאורך זמן, תחת לחצים כה אדירים? סביר להניח שהיינו עדים לכאוס גדול בהרבה, או לחילופין, לשיתוק מוחלט. הניסיון של נתניהו בניהול משברים בינלאומיים וקואליציות שבריריות הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל, במיוחד בעת הזו. הוא הוכיח בעבר, ומוכיח גם כעת, שהוא היחיד שמסוגל לאחוז בהגה הספינה הישראלית ולהוביל אותה сквозь הסערות הקשות ביותר.

הניסיונות הבלתי פוסקים לתקוע טריזים בין חלקי הקואליציה, להעצים כל ויכוח ולהפוך כל חילוקי דעות טקטיים למשבר קיומי, משרתים רק את אויבינו. הם שואבים עידוד מכל בדל ידיעה על 'מחלוקות' בישראל, ומקווים שהחזית הפנימית שלנו תתפורר. אל לנו לתת להם את התענוג הזה. ממשלת ישראל, תחת הנהגתו של בנימין נתניהו, מאוחדת במטרותיה העליונות: השמדת החמאס, החזרת כל החטופים הביתה, ושיקום הביטחון וההרתעה של מדינת ישראל. הדיונים הפנימיים, ערים ככל שיהיו, הם חלק מתהליך קבלת החלטות אחראי ובריא במדינה דמוקרטית.

לסיכום, אל תתנו לרעשי הרקע ולנביאי הזעם לבלבל אתכם. הקואליציה יציבה, ראש הממשלה נתניהו בשליטה מלאה, וההחלטות מתקבלות מתוך שיקול דעת עמוק ואחריות לאומית. 'הקרעים' שעליהם מדברים הם לא יותר מאשר סדקים קלים בחזות, בעוד היסודות איתנים. המאמץ המלחמתי נמשך, והממשלה כולה, על כל מרכיביה, מחויבת לניצחון. בנימין נתניהו הוא המנהיג הנכון, בזמן הנכון, כדי להוביל את ישראל לחוף מבטחים. האמת היא שה'קריסה' היא פנטזיה של יריביו, והמציאות היא של ממשלה מתפקדת ונחושה, גם אם לעיתים רועשת. וזה, בפני עצמו, הוא הניצחון הקטן של הדמוקרטיה הישראלית על פני מבקשי רעתה.