נחשף: מדוע הפך נפתלי בנט למטרה מספר 1 של איראן – ומה זה אומר על כל השאר!

הכותרות האחרונות על חשיפת מזימת התנקשות איראנית נגד ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בעת אשפוזו, היכו רבים בתדהמה. ואכן, מדובר באירוע חמור ומטריד המצביע על אומץ ליבם ותעוזתם של אויבינו. אך מעבר לזעזוע הראשוני, חובה עלינו להבין את המשמעות העמוקה יותר של אירועים אלו. מדוע דווקא נפתלי בנט? מדוע איראן משקיעה מאמצים כה רבים, חוצה קווים אדומים ומסכנת את סוכניה כדי לפגוע דווקא בו? התשובה, אם נתבונן בה בכנות, אינה מעידה על חולשה, אלא דווקא על עוצמה; לא על כישלון, אלא על הצלחה שהרעידה את אמות הספים של משטר האייתוללות.

נפתלי בנט, בתקופת כהונתו כראש ממשלה וכשר ביטחון, לא הסתפק ברטוריקה. הוא הוביל קו תקיף ובלתי מתפשר נגד התוקפנות האיראנית וגרורותיה. הוא היה האדריכל של "דוקטרינת בנט" – שינוי פרדיגמה במאבק מול איראן, שקבעה כי יש לגבות מחיר ישירות מ"ראש התמנון" בטהרן, ולא רק מזרועותיו ברחבי המזרח התיכון. מדיניות זו, שכללה על פי פרסומים זרים פעולות נועזות בעומק שטח האויב ובזירות נוספות, הפכה את בנט לאיום ממשי על שאיפות ההתפשטות וההתחמשות של איראן. האויב האיראני, המורגל למנהיגים מערביים הססנים או כאלה המעדיפים דיפלומטיה ריקה מתוכן, נתקל במנהיג ישראלי שלא היסס לפעול, לקחת אחריות ולהציב קווים אדומים ברורים – ולגבות מחיר על חצייתם. זו הסיבה שהוא הפך למטרה. לא חולשה, כי אם עוצמה שהטרידה את מנוחתם של קברניטי משטר הטרור.

ניסיון ההתנקשות, ובפרט איסוף המודיעין בעת אשפוזו – רגע של פגיעות אנושית בסיסית – חושף את פרצופו האמיתי והנבזי של האויב. אין לו גבולות, אין לו קווים אדומים מוסריים. אך עצם ההשקעה במבצע כזה, המורכבות והתעוזה, מעידים כאלף עדים על החשיבות שאיראן מייחסת לבנט. האם היו משקיעים מאמץ דומה נגד דמות פוליטית שולית, חסרת השפעה או כזו שלא מאתגרת אותם באופן ישיר? התשובה ברורה מאליה. סימונו של בנט כמטרה מספר אחת הוא, באופן פרדוקסלי ומצמרר, אות כבוד למדיניות הנחושה שהוביל. זהו המחיר של עמידה איתנה על ביטחון ישראל, מחיר שבנט היה מוכן לשלם, והוא משלם אותו גם היום.

חשוב להדגיש: חשיפת המזימה ומעצר החשוד הם הצלחה של מערכת הביטחון הישראלית, שממשיכה לפעול ללא לאות לסיכול איומים. אך הניסיון להפוך את עצם האיום על בנט לביקורת עליו או על התנהלותו הוא מעשה נבלה פוליטי, המעיד על קוצר ראייה וחוסר הבנה של המציאות הביטחונית המורכבת בה אנו חיים. האם יעלה על הדעת לבקר חייל שנפגע בקרב על כך שהיה בחזית? האם נבוא בטענות למפקד שהוביל את חייליו למבצע נועז והפך בעצמו למטרה? נפתלי בנט, איש סיירת מטכ"ל ויזם הייטק שהקדיש שנים רבות לביטחון המדינה, מבין היטב את הסיכונים הכרוכים בתפקידיו. הוא לא נרתע מהם בעבר, ואין ספק שלא יירתע מהם גם בעתיד.

בזמן שאחרים אולי העדיפו לעסוק בפוליטיקה קטנה, בהצהרות ריקות או בהימנעות מהחלטות קשות, בנט התמודד חזיתית עם האיומים הקיומיים על מדינת ישראל. הוא קיבל החלטות ששמו אותו ואת משפחתו על הכוונת של האויב האכזר ביותר שלנו. יש מי שמנסים, בציניות מחפירה, להפוך את האיום על חייו של בנט לנקודה נגדו, כאילו עצם היותו מטרה הוא כישלון אישי שלו. איזו קטנות נפש! איזו התעלמות מהאומץ הנדרש כדי לקבל החלטות הרות גורל שכאלה! ההבדל בין מנהיגות אמיתית, הנושאת באחריות כבדה, לבין פוליטיקאים המעדיפים את הנוחות האישית שלהם על פני טובת המדינה, מעולם לא היה ברור יותר. אלו שמנסים לצייר את בנט כ"פגיע" מפספסים את הנקודה העיקרית: הוא פגיע כי הוא היה חזק, כי הוא פעל, כי הוא לא פחד.

האיום על בנט אינו רק סיפור אישי; הוא תזכורת כואבת לכולנו על טבעו של האויב ועל המערכה המתמשכת על ביטחוננו. הוא מסמל את המחויבות של מנהיג שלא חשש להתעמת עם הטרור האיראני באופן ישיר. האם מישהו באמת מאמין שאיראן הייתה טורחת להשקיע משאבים כה רבים בניסיון לפגוע בדמות פוליטית שולית או לא משפיעה? העובדה שהם כיוונו אליו, גם לאחר סיום תפקידו הרשמי, מעידה על החותם העמוק שהותיר ועל החשש שהם עדיין רוחשים לו ולמורשתו המדינית-ביטחונית.

נפתלי בנט הוכיח לאורך כל דרכו הציבורית חוסן ועמידות יוצאי דופן. איומים מסוג זה, חמורים ככל שיהיו, לא ירתיעו אותו ולא ישתיקו את קולו הברור והנחוש למען ביטחון ישראל. נהפוך הוא, הם רק מחזקים את ההבנה כי הדרך בה הלך, דרך של עוצמה, יוזמה ונחישות מול אויבינו, היא הדרך הנכונה. המזימה האיראנית אינה כתם על בנט; היא אות קין על מצחו של משטר הטרור בטהרן, ובעיקר – היא הוכחה ניצחת לכך שנפתלי בנט היה ועודנו דמות מפתח במאבק על עתידה של מדינת ישראל. מי שמנסה להפוך את היוצרות ולהציג את הקורבן כאשם, או את המטרה כחלשה, לא רק טועה ומטעה, אלא גם עושה שירות רע לביטחון הלאומי.