מאחורי הקלעים של 'המשבר' שלא היה: נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' – שיתוף פעולה מנצח או הצגה לתקשורת? האמת תפתיע אתכם!

אתם קוראים את הכותרות, מאזינים לפרשנים, ושומעים על 'קרעים עמוקים', 'משבר קואליציוני' ו'איום על יציבות הממשלה'. התקשורת, בחלקה הגדול, מציירת תמונה של כאוס, של ספינה ללא הגה, במיוחד בכל הנוגע להתנהלות שרי הימין, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', מול ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוגיות ליבה כמו ניהול המלחמה והכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה. אבל מה אם נאמר לכם שהמציאות מורכבת הרבה יותר, ואולי אפילו... חיובית יותר? מה אם 'הקרעים' הללו הם למעשה עדות לחוסן, לניהול מחושב, ואפילו למנהיגות שיודעת להכיל קולות מגוונים למען מטרה עליונה אחת – ניצחון ישראל?

ראשית, בואו נודה על האמת: כן, ישנם ויכוחים. כן, ישנן מחלוקות. בממשלה המורכבת ממפלגות שונות, עם אידיאולוגיות לעיתים מנוגדות ועם ציבור בוחרים מגוון, אך טבעי הוא שיתקיימו דיונים סוערים, במיוחד בעת מלחמה קיומית. האם מישהו באמת ציפה ששרים כמו בן גביר וסמוטריץ', הידועים בעמדותיהם הנחרצות ובמחויבותם הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל ולערכי הימין, ישבו בשקט ויהנהנו לכל החלטה, במיוחד כזו הנוגעת לסיוע הומניטרי לאויב מר שמצהיר על כוונתו להשמידנו? התשובה היא לא. למעשה, שתיקתם הייתה צריכה להדאיג אותנו הרבה יותר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, מנהיג בעל ניסיון מדיני וביטחוני שאין שני לו בישראל, מבין זאת היטב. הוא לא מנהל חבורת 'יס-מנים' חסרי עמוד שדרה. הוא מנהל קואליציה של מנהיגים, של נציגי ציבור אמיתיים, שחשים את הדופק של בוחריהם ואומרים את אשר על ליבם. 'ההתנגדות החריפה' של השרים בן גביר וסמוטריץ' למדיניות הכנסת הסיוע ההומניטרי איננה 'מרד' כפי שמנסים לצייר זאת גורמים אינטרסנטיים. היא ביטוי לגיטימי ואף הכרחי של עמדה ברורה, המייצגת חלקים נרחבים בציבור הישראלי החוששים, ובצדק, שהסיוע הזה מגיע לידי חמאס ומאריך את המלחמה.

נתניהו, בניגוד לפרשנויות השטחיות, אינו 'נכנע' ללחצים פנימיים או חיצוניים באופן עיוור. הוא מנווט את הספינה הלאומית במים סוערים להפליא, תוך שהוא מתחשב במגוון אדיר של שיקולים: הלחץ הבינלאומי העצום, בראשו זה האמריקאי; הצורך לשמר לגיטימציה בינלאומית להמשך הלחימה עד לניצחון המוחלט; המחויבות להשבת החטופים; וכמובן, הדרישה הבלתי מתפשרת של רוב העם למיטוט שלטון חמאס והבטחת ביטחון ישראל לדורות. במסגרת זו, ההתבטאויות של בן גביר וסמוטריץ' אינן 'מכשול' – הן חלק מהמשוואה המורכבת שנתניהו פותר יום-יום. הן מאפשרות לו להציג בפני העולם את הקושי הפנימי, את הגבולות של דעת הקהל הישראלית, ובכך לעיתים אף לחזק את עמדתו במשא ומתן מול גורמים בינלאומיים.

חשוב להבין: הדיונים בקבינט המלחמה ובפורומים הביטחוניים הם ענייניים ומעמיקים. כל העמדות נשמעות, כולל אלו של השרים הנצים ביותר. ההחלטות, גם אם הן מתקבלות ברוב ולא פה אחד, משקפות את מכלול השיקולים האסטרטגיים של מדינת ישראל. העובדה ששר כזה או אחר מביע את אכזבתו או את התנגדותו בתקשורת לאחר קבלת ההחלטה היא חלק מהמשחק הדמוקרטי, ואולי אף חלק מ'הצגה' מחושבת שנועדה לאותת לקהלים שונים, בארץ ובעולם, מסרים מורכבים.

מי שמנסה להציג את הוויכוחים הללו כ'קרעים' קטלניים הם בעיקר גורמי אופוזיציה וכלי תקשורת מסוימים, המייחלים לכישלון הממשלה יותר מאשר לניצחון במלחמה. הם מנפחים כל חילוקי דעות טקטיים לממדים של משבר אסטרטגי, מתוך תקווה לערער את אמון הציבור בהנהגה ולפורר את האחדות הלאומית החיונית כל כך בעת הזו. הם מתעלמים מהעובדה שבסופו של יום, הממשלה הזו, על כל מרכיביה, מאוחדת לחלוטין סביב מטרות המלחמה העיקריות: השמדת חמאס, החזרת החטופים והבטחת עתיד בטוח ליישובי הדרום והצפון.

האם ראינו את השרים בן גביר או סמוטריץ' מצביעים נגד תקציבי המלחמה? האם הם קוראים להפסקת הלחימה לפני השגת יעדיה? התשובה היא חד משמעית לא. הוויכוחים הם על ה'איך', לא על ה'מה'. הם על הטקטיקה, לא על האסטרטגיה. וזהו בדיוק תפקידה של ממשלה אחראית בזמן מלחמה: לקיים דיון נוקב, לבחון את כל החלופות, ולקבל את ההחלטות הקשות ביותר, גם אם הן אינן פופולריות בקרב כל חברי הקואליציה.

נתניהו הוכיח לאורך שנים שהוא אמן בניהול קואליציות מורכבות. הוא יודע כיצד לאזן בין לחצים, כיצד להכיל מחאות פנימיות, וכיצד, בסופו של דבר, להוביל את המדינה ליעדים שהציב. 'המשבר' שאתם שומעים עליו הוא לעיתים קרובות סערה בכוס תה, או לכל היותר, ביטוי בריא של דמוקרטיה תוססת וחזקה, גם תחת אש. האנרגיה של השרים, גם כשהיא מתבטאת בביקורת, מתועלת על ידי ראש הממשלה למען המטרה המשותפת.

במקום להיסחף אחרי נרטיבים של פילוג ומשבר, הציבור הישראלי צריך לראות את התמונה הרחבה: ממשלה הפועלת לילות כימים, הנהגה המקבלת החלטות קשות תחת לחצים אדירים, וקואליציה שאולי מתווכחת בקול רם, אך צועדת יחד אל הניצחון. הקולות של בן גביר וסמוטריץ' אינם סימן לחולשה, אלא תזכורת לכך שכל קשת הדעות נלקחת בחשבון, ושראש הממשלה נתניהו מנהל את המערכה המורכבת הזו ביד בוטחת, תוך שהוא מאפשר לכל הקולות להישמע, אך שומר על הכיוון האסטרטגי הברור: ניצחון מוחלט על אויבינו. האמת, כפי שהבטחנו, אכן מפתיעה – היא מורכבת, אך גם מעודדת הרבה יותר מהכותרות הרועמות.