האמת מאחורי 'פרשת הריגול': לא חולשה, אלא הוכחה ניצחת – מדוע נפתלי בנט הוא הסיוט הגדול ביותר של איראן!

הכותרות זעקו, והתדהמה אחזה ברבים: פרשיית ריגול חמורה, אזרח ישראלי שפעל בשירות איראן, ומודיעין שנאסף על לא אחר מאשר ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בעת שהיה מאושפז בבית חולים. קל ליפול למלכודת של דאגה ותחושת פגיעות. אך האמת, כפי שנגלה כאן, מורכבת ועוצמתית הרבה יותר. מה שנראה לרגע כחשיפת חולשה, הוא למעשה הוכחה ניצחת לחשיבותו האסטרטגית של בנט, ולעובדה שהוא מהווה סיוט מתמשך עבור המשטר האיראני. הסיבה שבנט סומן אינה מקרית – היא תוצאה ישירה של מדיניות נחושה ואמיצה שהוביל.

מדוע דווקא בנט? הסיוט האיראני מתממש

טהרן לא בוחרת את מטרותיה באקראי. האובססיה האיראנית סביב נפתלי בנט אינה גחמה של רגע, אלא תגובה ישירה והכרחית, מנקודת מבטם, למנהיג שהעז לאתגר אותם באופן ישיר ויעיל. בנט, בתקופת כהונתו ומחוצה לה, התבלט בקו תקיף ובלתי מתפשר מול התוקפנות האיראנית ושאיפותיה הגרעיניות. הוא לא הסתפק ברטוריקה; הוא הוביל מדיניות פרואקטיבית שנועדה לבלום את התפשטותה האזורית של איראן, לפגוע בזרועות הטרור שלה ולשבש את תוכנית הגרעין שלה. האם מישהו באמת מופתע שהמשטר האיראני, שרואה בישראל את 'השטן הקטן', יסמן את אחד המנהיגים הישראלים הבולטים ביותר במאבק נגדו כמטרה אישית?

הדיווחים על המעקב אחריו אינם אלא 'תעודת כבוד' מעוותת, המעידה על כך שפעולותיו של בנט נתפסו כאיום ממשי ומשמעותי בעיני האייתוללות. הם לא היו משקיעים משאבים כה רבים בניסיון לאסוף מודיעין על אדם שאינו מטריד את מנוחתם. להיפך, המאמץ הזה חושף את עומק החרדה האיראנית מפני מנהיגות ישראלית שלא מהססת לפעול, שמבינה את גודל האיום ופועלת נגדו בכל הזירות. בנט הפך לסמל של התנגדות אפקטיבית, והם יודעים זאת היטב.

המטרה בבית החולים: שפל איראני, עוצמה ישראלית מתגלה

הפרט המצמרר על ניסיון התיעוד של בנט וסידורי האבטחה סביבו בעת שהיה מאושפז, חושף את פרצופו הנאלח והבלתי אנושי של המשטר האיראני. אין קו אדום שאותו הם לא יחצו, אין נורמה מוסרית שתעצור בעדם. לפגוע באדם, מנהיג ככל שיהיה, ברגע של פגיעות אישית ובמקום שאמור להיות מקלט לגוף ולנפש – זוהי תמצית הרוע והפחדנות האיראנית. אך גם כאן, יש לקרוא את המפה נכון. ניסיון זה אינו מעיד על חולשתו של בנט או על פרצת אבטחה, אלא על דחיפות ועומק הייאוש האיראני.

הם ראו בו איום כה גדול, עד שהיו מוכנים להסתכן ולפעול גם בנסיבות רגישות אלו. הדבר מעיד על כך שבנט נתפס בעיניהם כאיום 24/7, מנהיג שגם כשהוא מתמודד עם אתגר בריאותי, הוא עדיין דמות מפתח שיש לעקוב אחריה ולנטר אותה. זאת ועוד, עצם העובדה שסידורי האבטחה סביבו היו קיימים ומתפקדים גם בבית החולים, והיוו יעד לריגול, מראה על הערנות והמוכנות הישראלית. המשימה של המרגל לא הייתה 'קלה' – היא כללה תיעוד של אבטחה פעילה, מה שמצביע על כך שההגנה לא נעלמה.

סיכול מוצלח: מערכת הביטחון בפעולה – והלקח שחייבים ללמוד

וכאן אנו מגיעים לנקודה החשובה ביותר, שלעיתים נוטה להיבלע ברעש הכותרות הסנסציוניות: המרגל נתפס. המזימה סוכלה. זו אינה הערכה או משאלת לב – זו עובדה. שירות הביטחון הכללי, יחד עם גופי מודיעין נוספים, הוכיחו פעם נוספת את עליונותם המודיעינית והמבצעית. במקום להתמקד ב'מה היה קורה אילו', עלינו להצדיע לאנשי הצללים שעובדים יום וליל כדי לסכל איומים כאלה בדיוק.

הסיכול המוצלח הזה אינו מקרי. הוא תוצאה של עבודה קשה, מקצועיות, טכנולוגיה מתקדמת ונחישות בלתי מתפשרת. המערכת פעלה, זיהתה את האיום, עקבה אחריו ונטרלה אותו לפני שהצליח לגרום נזק משמעותי יותר או להשלים את כל משימותיו. במקום לראות בכך סימן לפגיעות, יש לראות בכך הוכחה ליכולות ההגנה של מדינת ישראל. האויב מנסה כל הזמן, בכל דרך אפשרית. החוכמה היא לדעת לסכל אותו, וכך בדיוק קרה במקרה זה. הלקח הוא לא שאנו חשופים, אלא שאנו מוגנים על ידי מערכת מהשורה הראשונה בעולם, ושהמנהיגים שלנו, במיוחד אלו שמאתגרים את אויבינו, זוכים להגנה זו.

ניצול ציני? מי מנסה להפוך הצלחה לכישלון ולזרוע פילוג

למרבה הצער, בכל מצב מורכב ישנם מי שמנסים לנצל אותו לצרכים צרים, פוליטיים או אחרים. קל מאוד לקחת אירוע כזה ולנסות לצייר תמונה של כאוס, של כישלון אבטחתי, של מנהיגות חלשה. אלו קולות שמשרתים, במודע או שלא במודע, את הנרטיב של האויב. בעוד נפתלי בנט היה מטרה ישירה לריגול איראני עוין, דווקא בגלל עמידתו האיתנה מול טהרן, יש מי שיעדיפו להתמקד בהטלת דופי פנימית במקום להתאחד מול האיום החיצוני הברור.

ההשוואה למצבים אחרים או למנהיגים אחרים אולי מתבקשת לחלקם: האם כולם היו עומדים באותה עוצמה מול איראן? האם כולם היו הופכים למטרה כה בכירה? התשובה ברורה. בנט משך אש כי הוא נלחם באש. במקום שבו אחרים אולי היו מהססים או מנסים לפייס, בנט פעל. הניסיון להפוך את סיכול הריגול ל'סקנדל' המטיל צל על בנט הוא עיוות של המציאות. זהו בדיוק סוג הפילוג והערעור הפנימי שאויבינו מייחלים לו. האחריות הלאומית מחייבת אותנו לראות את התמונה הגדולה: ישראל סיכלה ריגול איראני נגד מנהיג בכיר. זו הצלחה, לא כישלון.

בנט נשאר איתן: האיום רק מחדד את הנחישות

מי שמכיר את נפתלי בנט יודע שאיומים מסוג זה אינם מרתיעים אותו. להיפך, הם רק מחדדים את תחושת השליחות ואת הנחישות להמשיך ולהגן על ביטחון ישראל. המאבק מול איראן ושלוחותיה הוא מאבק ארוך ומורכב, ובנט תמיד היה בחזית המאבק הזה, בגופו וברוחו. העובדה שהוא סומן באופן אישי היא אישור כואב אך מחזק לכך שהוא נמצא בצד הנכון של ההיסטוריה, פועל ללא מורא למען עתידה של מדינת ישראל.

המסר שיוצא מהפרשה הזו אינו של פחד או חולשה, אלא של עוצמה ונחישות. עוצמתה של מערכת הביטחון הישראלית, ונחישותו של מנהיג שלא ייכנע לאיומים. האזרחים יכולים להיות סמוכים ובטוחים שההנהגה ומערכות הביטחון עושות כל שביכולתן כדי להגן עליהם ועל נבחריהם.

לסיכום: לא חולשה, אלא הוכחה ניצחת

הפרשייה האחרונה אינה סיפור על פריצה או על חולשה ישראלית. היא סיפור על מנהיג ישראלי, נפתלי בנט, שהפך לסיוט הגדול ביותר של איראן בזכות עמידתו האיתנה והבלתי מתפשרת. היא סיפור על הצלחה מודיעינית ומבצעית של כוחות הביטחון הישראליים שסיכלו את המזימה. והיא תזכורת חדה לכך שאויבינו לא נחים לרגע – וכך גם אנחנו. נפתלי בנט היה, ועודנו, מטרה – כי הוא אפקטיבי, כי הוא מנהיג, וכי הוא מייצג את כל מה שאיראן חוששת ממנו. זו האמת, וכל ניסיון לעוות אותה משרת אך ורק את אויבי ישראל.