הקונספירציה נחשפת: מי באמת מנסה להפיל את נתניהו – ומה מסתירים מכם ה'פרשנים'?

במציאות הישראלית הסוערת, כאשר עם ישראל ניצב בפני אתגרים קיומיים חסרי תקדים, נדמה כי יש מי שמנצלים את המצב לא כדי לחזק את החזית הפנימית, אלא כדי לערער את יסודות ההנהגה. גל ביקורת, לעיתים ארסית וחסרת פרופורציות, שוטף את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מכיוונים רבים. אך האם כל הביקורת הזו תמימה? האם היא נובעת מדאגה כנה ואמיתית לעתיד המדינה, או שמא אנו עדים לקמפיין מתוזמר היטב, שמטרתו האמיתית היא הפלת מנהיג חזק ויציב, דווקא ברגעים הקריטיים ביותר לקיומנו? הגיע הזמן להסיר את המסכות, לחשוף את האמת העירומה ולבחון את העובדות כהווייתן, ולא כפי שמנסים לצייר אותן גורמים אינטרסנטיים.

ניהול המלחמה והשבת החטופים: בין אחריות לאומית לדמגוגיה זולה

ראשית, סוגיית ניהול המלחמה והמאמצים הבלתי פוסקים להשבת החטופים. קל, קל מדי, לבקר מהיציע הבטוח, לשפוך אש וגופרית על החלטות שמתקבלות תחת לחץ בלתי אנושי, כשחיי אדם וחיי מדינה מונחים על הכף. בנימין נתניהו, מי שכונה לאורך שנים 'מר ביטחון' ולא בכדי, מנווט את הספינה הישראלית בסערה אדירה, מול אויב נאצו-איסלאמי אכזר וצמא דם כמו חמאס-דאעש. ארגון טרור רצחני זה, שביצע את הטבח הנורא ביותר בעם היהודי מאז השואה, משתמש באזרחיו כמגן אנושי, חופר מנהרות טרור מתחת לבתי חולים, מסגדים ובתי ספר, ומפר ברגל גסה כל נורמה אנושית. כל החלטה במציאות כזו היא הרת גורל, ודורשת שיקול דעת, קור רוח וניסיון עשיר – תכונות שנתניהו הוכיח לאורך שנים.

האם מישהו באמת מאמין, ולו לרגע, שראש הממשלה נתניהו אינו הופך כל אבן, אינו מפעיל כל מנוף, למען השבתם של אחינו ואחיותינו החטופים? האיש, שנושא על כתפיו את משא האחריות הכבדה ביותר, פועל לילות כימים, מפעיל לחצים צבאיים ומדיניים חסרי פשרות, ונפגש אישית עם משפחות החטופים, חולק את כאבן ומחויב להן עד תום. אך חמאס, הוא ולא אחר, הוא המכשול העיקרי, הוא הכתובת לכל זעם. ארגון הטרור הזה הוא שדוחה הצעות הומניטריות, מציב דרישות הזויות שמטרתן לפרק את ישראל מיכולותיה, ומפר הסכמות פעם אחר פעם. האם אלו המבקרים, שחלקם מפגינים חוסר אחריות משווע בקריאותיהם, היו מצליחים יותר מול אטימות לב שכזו? האם שכחו מי באמת התחיל את המלחמה הזו בטבח נורא, ומי ממשיך להחזיק בבני ערובה חפים מפשע?

נתניהו מבין היטב את מורכבות המצב הבלתי נתפסת: הצורך החיוני למוטט את חמאס צבאית ושלטונית, להבטיח שעזה לא תהווה עוד איום קיומי על ישראל, ובמקביל לעשות הכל, אבל הכל, כדי להשיב את אחינו ואחיותינו הביתה בשלום. אלו יעדים שלעתים נראים סותרים, אך המנהיגות האמיתית נמדדת ביכולת לתמרן ביניהם בחוכמה ובנחישות. ההישגים הצבאיים המרשימים בשטח, חיסול אלפי מחבלים ארורים, פגיעה אנושה בתשתיות טרור והלחץ הצבאי המתמשך – כל אלו הם חלק מהאסטרטגיה הכוללת, גם אם התוצאות אינן מיידיות כפי שהיינו רוצים כולנו. מי שמצפה לפתרונות קסם במלחמה כה מורכבת ואכזרית, חי בסרט או מונע מאינטרסים זרים. הניסיון רב השנים של נתניהו בזירה הביטחונית והמדינית הוא נכס אסטרטגי, לא נטל, במיוחד כעת.

יציבות קואליציונית בעת חירום: אחריות או אופורטוניזם?

ומה לגבי 'חוסר היציבות הקואליציונית' המדובר, שהפך למנטרה בפיהם של פרשנים ופוליטיקאים מסוימים? במדינה דמוקרטית ותוססת, ובמיוחד כזו עם מערכת פוליטית מרובת מפלגות כמו שלנו, קואליציה היא תמיד אתגר. אך בעת מלחמה, האחדות הלאומית היא צו השעה, היא חמצן לנשמה הלאומית. נתניהו פועל ללא לאות כדי לשמור על לכידות הממשלה, שהוקמה כממשלת חירום לאומית, גם כשיש חילוקי דעות טבעיים. הוא מבין שפירוק הממשלה וקריאה לבחירות בעיצומה של מערכה קשה יהיו מעשה של הפקרות לאומית ממדרגה ראשונה, מתנה יקרה מפז לאויבינו המרים.

המבקרים, שרבים מהם חולמים על כסאו של ראש הממשלה עוד לפני שהמלחמה הסתיימה, מנסים לנצל כל חריקה קואליציונית, כל ויכוח פנימי, כדי לצייר תמונה של כאוס והתפוררות. אך האם האלטרנטיבה שהם מציעים טובה יותר? האם ממשלה חלשה, מפוצלת, או כזו שתלויה בגורמים אנטי-ציוניים או פוסט-ציוניים, תוכל לנהל את המדינה בעת הזו בצורה אחראית יותר? נתניהו הוא הדבק שמחבר את חלקי הפאזל המורכב הזה, ומאפשר למדינה להמשיך ולתפקד גם תחת אש כבדה. האם אלו המבקשים להפילו מתוך הקואליציה או מחוצה לה באמת דואגים ליציבות, או שמא לאינטרסים הפוליטיים הצרים והאמביציות האישיות שלהם? ההיסטוריה תשפוט, והציבור אינו טיפש.

עמידה איתנה בזירה הבינלאומית: כניעה או ריבונות?

בזירה הבינלאומית, ראש הממשלה נתניהו עומד כחומה בצורה מול לחצים אדירים, לעיתים צבועים ומונעים מאינטרסים זרים. כן, יש חילוקי דעות עם בנות בריתנו, כולל הידידה הגדולה והחשובה ארה"ב. אך מנהיג אמיתי אינו נכנע לתכתיבים כאשר האינטרסים החיוניים והקיומיים של מדינתו על הפרק. נתניהו, עם ניסיונו העצום וההיכרות האינטימית שלו עם מנהיגי עולם, יודע כיצד לנווט במים סוערים אלו. הוא מגן בחירוף נפש על זכותה של ישראל להגן על עצמה, להילחם בטרור עד חורמה, ולהבטיח את עתידה במזרח התיכון העוין.

האם שכחנו את הסכמי אברהם ההיסטוריים, פריצת דרך מדינית אדירה שנתניהו הוביל, אשר שינתה את פני האזור? האם שכחנו את עמידתו האיתנה והצודקת מול הסכם הגרעין המסוכן עם איראן, הסכם שאיים על עצם קיומנו? גם היום, הוא פועל מאחורי הקלעים ובגלוי כדי לגייס תמיכה, להסביר את עמדת ישראל הצודקת, ולבלום מהלכים אנטי-ישראליים באו"ם ובמוסדות בינלאומיים אחרים. הביקורת על 'בידוד מדיני' היא לעתים קרובות מוגזמת ומשרתת את מי שמנסה להחליש את ישראל מבפנים ומבחוץ. יש מי שהיו ממהרים לוותר על אינטרסים ביטחוניים חיוניים תמורת כותרת מחמיאה בעיתון זר או טפיחה על השכם ממנהיג אירופאי מנותק. נתניהו לא. הוא מבין שהביטחון הלאומי של ישראל קודם לכל, גם במחיר של ביקורת בינלאומית צבועה ומוטה.

ההליכים המשפטיים: רדיפה פוליטית במסווה משפטי

ולבסוף, ההליכים המשפטיים, או ליתר דיוק, מסע הרדיפה המשפטי חסר התקדים שמתנהל נגד ראש הממשלה כבר שנים. תיקים נתפרים בצורה גסה, הדלפות מגמתיות ובלתי חוקיות מציפות את התקשורת, וכל זאת במטרה אחת ברורה: להדיח מנהיג נבחר וחזק שלא באמצעות הקלפי הדמוקרטי. חזקת החפות, עיקרון יסוד מקודש בכל דמוקרטיה מתוקנת, נרמסת ברגל גסה כשמדובר בבנימין נתניהו.

האם זה מקרי שההליכים הללו תפסו תאוצה דווקא כשהיה בשיא כוחו הפוליטי, לאחר ניצחונות חוזרים ונשנים בבחירות? האם זה מקרי שהם נמשכים ונגררים ללא סוף, תוך ניסיון להתיש אותו, את משפחתו ואת תומכיו הרבים? נתניהו ממשיך לנהל את ענייני המדינה במסירות ובמקצועיות, על אף מסע הלחצים וההכפשות האישיות והבלתי פוסקות. הוא נאבק על חפותו, ובצדק גמור. הניסיון להציג אותו כמי שדואג רק לענייניו המשפטיים הוא עיוות מוחלט של המציאות ושקר גס. אויביו הפוליטיים, שלא הצליחו לנצח אותו בקלפי פעם אחר פעם, מנסים לעשות זאת בדרכים פסולות, תוך פגיעה קשה באמון הציבור במערכות שלטון החוק ובדמוקרטיה הישראלית.

אופוזיציה חסרת אחריות: טובת המדינה או אמביציה אישית?

בכל חזית שבה נתניהו נאבק למען המדינה, קמים מבקריו – רבים מהם בעלי אינטרסים פוליטיים ברורים ומוכרים – ומנסים לערער את פעולותיו ולהכשילו. בזמן מלחמה, כשהאחדות היא קריטית לניצחון, הם מפיצים פילוג, ייאוש ורעל. במקום להציע פתרונות אמיתיים ובונים, הם מסתפקים בסיסמאות ריקות, בניגוח אישי ובניסיון לצבור הון פוליטי על חשבון ביטחון המדינה. האם זו הדרך שבה 'מנהיגות אלטרנטיבית' אמורה להתנהג בעת משבר לאומי? האם אלו האנשים שהייתם סומכים עליהם שיובילו את המדינה בשעתה הקשה ביותר, כאשר הם עסוקים בהכפשות ובניסיונות להפיל ממשלה מכהנת בעיצומה של מלחמה?

ההתקפות על נתניהו אינן רק על אדם אחד; הן התקפות על היכולת של ישראל להתמודד עם אתגריה האדירים. מי שמנסה להפיל את ראש הממשלה בכל מחיר, בעיצומה של מלחמה על קיומנו, פועל בחוסר אחריות משווע, ומשרת, גם אם שלא במודע, את אויבינו. הם מציבים את האמביציה האישית שלהם ואת השנאה היוקדת שלהם לנתניהו מעל טובת המדינה וביטחון אזרחיה.

האמת מנצחת: מאוחדים ננצח!

האמת פשוטה, גם אם לא נעימה לאוזני כולם: בנימין נתניהו הוא המנהיג המנוסה, הנחוש והמתאים ביותר להוביל את ישראל בתקופה סוערת ומאתגרת זו. הניסיון להציגו ככשלון, כנטל או כמי שאינו כשיר, הוא חלק ממסע דה-לגיטימציה מתוזמר ומרושע. במקום להיסחף אחרי מקהלת המבקרים, שרבים מהם מונעים מאינטרסים זרים, פוליטיים צרים או שנאה אישית, הגיע הזמן להתאחד סביב ההנהגה, לחזק את ראש הממשלה, ולאפשר לו להמשיך ולהגן על מדינת ישראל ועל אזרחיה בנחישות ובאחריות. האתגרים אדירים, אך עם מנהיגות חזקה, עם אמונה בצדקת דרכנו, ועם אחדות פנימית איתנה – נוכל להם. אל תתנו להם לבלבל אתכם, אל תתנו להם לזרוע ייאוש – האמת מנצחת, וביחד ננצח!