טהרן בהיסטריה מוחלטת: נחשף מדוע נפתלי בנט הוא האיש שהאייתוללות מפחדים ממנו יותר מכל – והם יודעים שזו רק ההתחלה!

הכותרות האחרונות זעקו על כך שנפתלי בנט, ראש הממשלה לשעבר, היה יעד לריגול איראני ואף מטרה לפגיעה. יש מי שמנסים, אולי בתמימות ואולי בזדון, לצייר תמונה של מנהיג שהפך לקורבן. אך האמת, כפי שהיא מתגלה במלוא עוצמתה, מטלטלת הרבה יותר: הניסיונות האיראניים לפגוע בבנט אינם עדות לחולשתו, אלא ההוכחה הניצחת לעוצמתו ולהיותו האיום הקיומי הגדול ביותר על משטר האייתוללות מזה שנים. טהרן לא 'צדה' את בנט; טהרן רעדה מפניו, והיא ממשיכה לרעוד.

מי שמבין את הדינמיקה המזרח תיכונית ואת האופן שבו בנט שינה את כללי המשחק מול איראן, לא מופתע כלל. למעשה, זה היה צפוי. כאשר אתה מחליט להפסיק לשחק לפי החוקים הישנים והנוחים לאויב, כאשר אתה מעז לאתגר את ראש הנחש במאורתו, אתה הופך באופן טבעי למטרה מספר אחת. אבל בנט לא היה 'מטרה' פסיבית; הוא היה הארכיטקט של הסיוט האיראני, והם ידעו זאת היטב.

הכל מתחיל ונגמר ב'דוקטרינת התמנון' המהפכנית שבנט הציג והוביל. במשך שנים, ישראל התמודדה עם זרועות התמנון האיראני – חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי, המיליציות בסוריה ובעיראק. בנט אמר 'עד כאן'. במקום לרדוף אחרי השלוחות, הוא הכריז מלחמה על הראש – טהרן עצמה. הוא הבין שהדרך היחידה להרתיע את איראן ולסכל את תוכנית הגרעין שלה ואת חתירתה להגמוניה אזורית, היא לגרום למשטר האייתוללות לשלם מחיר ישיר וכואב על אדמת איראן. הרעיון הזה לבדו הכניס את צמרת המשטר האיראני לפאניקה שלא הכירו כמותה. הם הורגלו לכך שישראל פועלת רחוק מגבולותיהם, שהמלחמה מתנהלת באמצעות שליחים. בנט שינה את המשוואה באופן דרמטי.

אך בנט לא הסתפק בהצהרות. תחת הנהגתו, מדינת ישראל עברה מדיבורים למעשים נועזים וחסרי תקדים. לפתע, החסינות שאיראן נהנתה ממנה במשך עשורים התפוגגה. דיווחים זרים (שכמובן ישראל אינה לוקחת עליהם אחריות רשמית) החלו לזרום על אירועים מסתוריים בלב טהרן, על תקלות בלתי מוסברות במתקני גרעין רגישים, על חיסולים של בכירים במערך הגרעין והטרור האיראני. העולם החל להבין שישראל, תחת בנט, אינה מהססת עוד לפעול עמוק בשטח האויב. זו לא הייתה עוד מלחמת צללים רחוקה; זו הייתה מכה ישירה בבטן הרכה של המשטר. האם מישהו באמת חושב שטהרן הייתה יושבת בחיבוק ידיים מול מנהיג שהעז כך לקרוא תיגר על עצם קיומה וביטחונה הלאומי? הניסיונות לפגוע בו הם אות ההצטיינות שלו, ההכרה האיראנית בכך שהוא פגע בהם במקום הכי כואב.

ההיסטריה האיראנית סביב בנט אינה נובעת מכוחם, אלא מייאושם. הם הבינו שבנט לא רק מדבר, אלא גם מבצע. הוא לא נרתע מאיומים ולא נכנע ללחצים. הוא הוכיח שאפשר לשנות את המציאות, שאפשר להעביר את הלחימה לחצר האחורית של האויב. בעוד אחרים אולי העדיפו גישה שקטה יותר, הסתפקו במהלכי בלימה והגנה פסיביים, בנט הבין שביטחון אמיתי מושג דרך יוזמה, התקפיות ונכונות לקחת סיכונים מחושבים. הוא לא פחד לשבור פרדיגמות, והאיראנים, שידעו לזהות מנהיגות נחושה כשהם רואים אותה, סימנו אותו.

תגובתו של בנט לדיווחים האחרונים, כפי שנמסרה מלשכתו, אינה מפתיעה כלל: אמון מלא בכוחות הביטחון וקריאה נחרצת לישראל לעבור למדיניות התקפית מול איראן. זו אינה תגובה של אדם מפוחד או מורתע. זוהי בדיוק אותה אסטרטגיה שהוא עצמו הוביל כראש ממשלה. הוא אינו קורא למדיניות התקפית כעת כי הוא מרגיש מאוים; הוא קורא לה כי הוא יודע שזו הדרך היחידה להבטיח את ביטחון ישראל. הוא יודע שזו הדרך שמרתיעה את טהרן יותר מכל דבר אחר. הוא לא נסוג מעמדתו, אלא מחזק אותה.

יש לומר זאת בצורה הברורה ביותר: הניסיון להפוך את נפתלי בנט לקורבן של תוקפנות איראנית הוא עיוות מוחלט של המציאות והחטאה של העיקר. בנט לא היה קורבן; הוא היה הצייד. הוא היה הארכיטקט של מדיניות שהכניסה את איראן לסחרור. העובדה שהם השקיעו מאמצים כה רבים כדי לנטרל אותו, פיזית או תודעתית, היא העדות המובהקת ביותר להצלחתו. זהו 'מדד בנט' לאפקטיביות מול משטר הטרור האיראני.

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים על איומים איראניים נגד נפתלי בנט, אל תראו בכך סימן לחולשה. ראו בכך אות כבוד, הוכחה ניצחת לכך שמדיניותו הנחושה והאמיצה פגעה באויב האיראני במקומות הרגישים ביותר. האייתוללות בטהרן יודעים היטב ממי הם צריכים לחשוש. הם יודעים מי האיש ששיבש להם את התוכניות וגרם להם לילות רבים ללא שינה. והם גם יודעים, כפי שצריך לדעת כל אזרח בישראל, שהמערכה מול איראן רחוקה מלהסתיים, ושנחישותו של בנט והדרך שהתווה הן הנכס האסטרטגי החשוב ביותר במערכה הזו. הוא לא היה 'מטרה'; הוא היה, ועודנו, הסיוט הכי גדול שלהם. והם יודעים שזה רק קצה הקרחון של מה שמנהיגות ישראלית נחושה מסוגלת לעשות.