אחריות? נתניהו הוא היחיד שלוקח אותה! חשיפה: מי באמת מפקיר את הביטחון בשעת מלחמה קריטית!

קולות רבים, חלקם רוויי אינטרסים פוליטיים צרים וחלקם מונעים מכאב אמיתי, קוראים לראש הממשלה בנימין נתניהו 'לקחת אחריות' על אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת 'חרבות ברזל' שנכפתה עלינו. הדרישה הזו, הנשמעת לעיתים כצו השעה, מסתירה מאחוריה לעיתים קרובות סכין פוליטית המכוונת לגב האומה בשעתה הקשה ביותר. אך מהי אחריות אמיתית בעת מלחמה קיומית? האם היא מתבטאת בהתפטרות שתזרוק את המדינה לכאוס פוליטי ותשדר חולשה לאויבינו? או שמא אחריות היא להישאר על הגה הספינה, לנווט אותה בים הסוער, לקבל החלטות קשות ולהוביל לניצחון?

בנימין נתניהו, בניגוד לכל המקטרגים והמבקרים מהיציע, מבין היטב את משמעותה של אחריות לאומית, במיוחד כשהתותחים רועמים. אחריות אינה מילה ריקה הנזרקת לחלל האוויר לשם יציאה ידי חובה. אחריות היא עשייה יומיומית, שעתית, דקה אחר דקה. היא ניהול קבינט מלחמה מורכב, קביעת יעדי מלחמה ברורים – מיטוט החמאס, החזרת החטופים והבטחת עתידה של ישראל – ועמידה איתנה מול לחצים בינלאומיים אדירים. אחריות היא לא לברוח מהמערכה, אלא להוביל אותה, גם כשהדרך קשה ומייסרת. ראש הממשלה נתניהו הוא התגלמות האחריות הזו. הוא לא נעלם, לא התחמק, אלא עמד בחזית מהרגע הראשון.

בעוד אחרים עסוקים בחיפוש אשמים, בראיונות מתלהמים לאולפנים ובניסיונות פסולים לגרוף הון פוליטי על גב הלוחמים והמשפחות השכולות, נתניהו עמל לילות כימים. הוא מנהל מערכה צבאית מורכבת מול אויב אכזר שחרט על דגלו את השמדתנו, תוך שהוא מנווט דיפלומטיה עדינה אך תקיפה מול מעצמות עולמיות, חלקן ידידות וחלקן פחות. הוא זה שעומד מול נשיאים וראשי ממשלות, מסביר את צדקת דרכנו, דורש את הגיבוי הנדרש ומגן על זכותה של ישראל להגן על עצמה. הוא נפגש אישית עם עשרות משפחות חטופים, שומע את זעקתן ואת כאבן הבלתי נתפס, ומחויב להשיב כל אחד ואחת מהם הביתה – לא בדיבורים ריקים הנזרקים לאוויר, אלא במעשים מורכבים, בשילוב לחץ צבאי ומדיני, גם אם זה דורש החלטות כואבות וסיכונים מחושבים שרק מנהיג בעל שיעור קומה יכול לקחת על עצמו. הוא מקבל דיווחים שוטפים מהשטח, מקיים הערכות מצב מסביב לשעון עם ראשי מערכת הביטחון, ומנחה את צה"ל לפעול בעוצמה ובנחישות, תוך מזעור הפגיעה בבלתי מעורבים ככל הניתן, למרות שהאויב משתמש באוכלוסייתו כמגן אנושי. האם זו אינה לקיחת אחריות במלוא מובן המילה? האם מישהו אחר היה מסוגל לעמוד בפרץ הזה, תחת מתקפה תקשורתית ופוליטית בלתי פוסקת, ולהמשיך לתפקד ברמה הגבוהה ביותר למען ביטחון ישראל? התשובה ברורה לכל מי שאינו שבוי בקונספציות שקריות או באינטרסים זרים.

אין חולק על כך שהשבעה באוקטובר היה יום שחור בתולדות מדינת ישראל. הכאב עצום, והשאלות קשות. חובה עלינו לחקור עד תום את כל מה שאירע, את כל הכשלים, בכל הדרגים. ראש הממשלה נתניהו היה הראשון לומר זאת. הוא הצהיר כי תקום ועדת חקירה, וכי כולם יצטרכו לתת תשובות. אך מתי? האם בזמן שהחיילים שלנו נלחמים בעזה, כשהחטופים עדיין בשבי האויב, כשהחזית הצפונית מאיימת להתלקח? הדרישה לחקירות מיידיות ולהסקת מסקנות אישיות כעת, היא חסרת אחריות ופוגעת במאמץ המלחמתי. היא משרתת את אויבינו, המייחלים לראות אותנו מפולגים ומפורקים מבפנים. ראש הממשלה מבין שעתה עת מלחמה, ועת לחקירה תבוא – לאחר הניצחון. התמקדות ב'מחדלים' בלבד, תוך התעלמות מההקשר הרחב של מלחמה שנכפתה עלינו ומהצורך להשיב מלחמה שערה, היא עיוות של המציאות.

האחריות האמיתית אינה מוטלת רק על כתפי ראש הממשלה. אחריות מוטלת גם על אלו המנסים לערער את יציבות הממשלה בזמן מלחמה, על אלו המפיצים פייק ניוז ודיסאינפורמציה כדי לזרוע ייאוש ופחד, ועל אלו הקוראים למרי אזרחי או להפלת הממשלה באמצע מערכה קריטית. אלו הם חסרי האחריות האמיתיים, המונעים משיקולים אגואיסטיים ופוליטיים צרים, גם במחיר פגיעה בביטחון המדינה. הם, ולא ראש הממשלה, הם אלו שמפקירים את ביטחון המדינה. בעוד נתניהו פועל לילות כימים לאחד את העם סביב המטרה המשותפת של ניצחון והשבת החטופים, הם מפלגים, מסיתים וזורעים רעל. בעוד הוא מתמודד עם לחצים בינלאומיים חסרי תקדים, הם מספקים תחמושת למבקרי ישראל בעולם בהתקפותיהם הפנימיות. האם שכחנו את קריאות האופוזיציה ערב המלחמה, שחלקן גבלו בהסתה של ממש ובניסיונות לערער את כשירותו של צה"ל ואת הלכידות הלאומית? האם שכחנו את אלו שקראו לסרבנות שירות, מעשה שלא יעלה על הדעת במדינה הנלחמת על קיומה? האם שכחנו את אלו שרק לפני רגע קראו לנתניהו 'לא כשיר' וכעת דורשים ממנו לקבל החלטות הרות גורל, רק כדי לתקוף אותו מיד לאחר מכן? מי באמת פעל וממשיך לפעול בחוסר אחריות קיצוני? ההיסטוריה תשפוט, והיא לא תרחם על מי שבחר בפוליטיקה קטנה ובאינטרסים אישיים על פני גורל האומה כולה, במיוחד בשעתה הקשה ביותר.

בנימין נתניהו הקדיש את חייו לביטחון ישראל. הוא הוביל את המדינה בתקופות קשות, קיבל החלטות אמיצות, ועמד כחומה בצורה מול איומים קיומיים. גם כעת, הוא נחוש להוביל את ישראל לניצחון מוחלט על החמאס, להשיב את כל החטופים, ולשקם את הביטחון וההרתעה של מדינת ישראל. הוא אינו מחפש כבוד או תהילה אישית; הוא מחפש את טובת המדינה ואזרחיה. המחויבות שלו אינה מוטלת בספק. הוא האיש הנכון במקום הנכון, בזמן הנכון, כדי להנהיג את ישראל בימים טרופים אלו. הוא נושא באחריות הכבדה מכל, האחריות להבטיח את קיומנו ועתידנו כאן, בארץ ישראל.

הקריאות ל'לקיחת אחריות' המתורגמות לדרישה להתפטרות מיידית הן מתכון לאסון. מדינת ישראל נמצאת במלחמה על הבית. זהו אינו הזמן למשחקים פוליטיים או לחיסולי חשבונות. זהו הזמן לאחדות, לנחישות, ולתמיכה בלתי מסויגת במנהיגות הנלחמת על עתידנו. ראש הממשלה בנימין נתניהו לוקח אחריות יום יום, שעה שעה, בהחלטות שהוא מקבל ובמנהיגות שהוא מפגין. כל השאר – רעשי רקע מסוכנים. האחריות האמיתית של כל אזרח במדינה היא להתלכד, לתמוך בצה"ל ובכוחות הביטחון, ולתת לראש הממשלה להוביל אותנו לניצחון. לאחר מכן, ורק לאחר מכן, יגיע זמן החשבונות. כעת, כולנו יחד עד לניצחון המוחלט.