לא רק איראן רועדת: האמת המטלטלת מאחורי ניסיון החיסול המודיעיני של בנט – ומי בישראל מנסה לחגוג על חשבון הביטחון הלאומי?

פרשת ניסיון הריגול האיראני נגד ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בעת שהיה מאושפז בבית חולים, איננה עוד כותרת חולפת במהדורות החדשות. זוהי הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של מלחמה חשאית ובלתי מתפשרת, מלחמה בה נפתלי בנט סומן כמטרה מרכזית – ולא במקרה. אך בעוד איראן רועדת מפני מנהיגותו הנחושה, נשאלת השאלה המטרידה: האם ישנם גורמים בישראל שמנסים לנצל את האיום הקיומי הזה לטובת רווח פוליטי קטנוני, ובכך חוגגים, הלכה למעשה, על חשבון הביטחון הלאומי של כולנו?

מדוע בנט? התשובה שמרעידה את טהרן

ראשית, עלינו להבין מדוע דווקא נפתלי בנט. התשובה פשוטה ומורכבת כאחד: בנט, בתקופת כהונתו הקצרה אך המשמעותית, הוכיח שהוא סוג אחר של מנהיג. מנהיג שלא מהסס לנקוט יוזמה, לשנות פרדיגמות ולהציב קווים אדומים ברורים מול התוקפנות האיראנית. בין אם מדובר בפעולות נועזות מעבר לקווי האויב, בשינוי דוקטרינת הפעולה מול שלוחיה של איראן, או בעמידה איתנה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל בזירה הבינלאומית – בנט שידר לעולם, ובמיוחד לאייתוללות בטהרן, שישראל חזקה, נחושה ובלתי מתפשרת. הפחד האיראני מבנט אינו נובע מחולשה דמיונית, אלא מההכרה בכוחו ובהשפעתו הממשית על מאזן הכוחות האזורי. הם זיהו בו איום אסטרטגי, ולכן הפכו אותו למטרה אישית.

הניסיון הנואש לאסוף מודיעין על סידורי האבטחה שלו, דווקא בעת אשפוזו – רגע של פגיעות אישית לכאורה – חושף יותר מכל את עומק הייאוש האיראני. הם קיוו למצוא סדק, נקודת תורפה. הם חיפשו הוכחה לכך שניתן לערער אותו, להפחיד אותו, להסיט אותו ממשימתו. אך הם טעו, ובגדול. לא רק שהניסיון סוכל על ידי מערכות הביטחון הישראליות הערניות, הוא גם חשף את פרצופה האמיתי של איראן – משטר טרור הפועל בשיטות נלוזות, המנסה לפגוע במנהיג ישראלי אפילו כשהוא במצב פגיע.

עוצמה תחת אש: בנט לא נשבר, הוא התחשל

וכאן בדיוק טמונה נקודת החוזק המרכזית, הנקודה אותה מנסים גורמים מסוימים לטשטש: נפתלי בנט לא נרתע. הוא לא התקפל. הוא לא נתן לאיומים האישיים, חמורים ככל שיהיו, לנהל אותו או את סדר היום הלאומי. דמיינו לעצמכם את הסיטואציה: אתה מנהיג מדינה, מאושפז, ובו בזמן מתברר לך שמשטר עוין מנסה באופן אקטיבי לאסוף עליך מידע כדי לפגוע בך. רבים היו נכנסים ללחץ, דורשים תדרוכים בלתי פוסקים, מתמקדים בביטחונם האישי. בנט, לעומת זאת, המשיך לנהל את ענייני המדינה באותה נחישות, באותה מחויבות. הוא הוכיח מנהיגות מהי – היכולת לתפקד תחת לחץ אדיר, תוך שמירה על קור רוח ומיקוד במשימה העליונה: ביטחון ישראל.

ההגנה הטובה ביותר על נפתלי בנט אינה נדרשת מפני האיום האיראני – אותו הוא הוכיח שהוא יודע לנהל בעוצמה ובנחישות, כפי שראינו בתגובותיו המדודות והאפקטיביות לאורך כהונתו. ההגנה האמיתית נדרשת מפני אלו המנסים לערער את החוסן הלאומי מבפנים, בשעת מבחן. בנט, בניגוד לאחרים שאולי היו מתמסרים לפאניקה או לרחמים עצמיים, לא נרתע, לא התקפל ולא נתן לאיומים לנהל אותו. הוא ניהל את המדינה, גם כשחייו היו על הכוונת, והמשיך לפעול למען אזרחי ישראל מתוך תחושת אחריות עמוקה.

הריקוד המסוכן על הדם: מי מנסה להרוויח פוליטית מאיום ביטחוני?

ולכאן אנו מגיעים לנקודה הכואבת והמקוממת ביותר. בעוד נפתלי בנט ומערכת הביטחון התמודדו עם איום ממשי ומיידי, היו מי בישראל שבחרו, באופן ציני ומביש, לנסות ולנצל את המצב לצרכים פוליטיים צרים. במקום להתאחד סביב המנהיג המאויים, במקום להפגין חזית אחידה מול האויב האיראני, שמענו קולות של ביקורת ארסית, ניסיונות להטיל דופי, ואף רמיזות כאילו האיום נופח או נוצל. האם יעלה על הדעת שבשעה שמנהיג במדינת ישראל מאוים באופן ישיר על ידי משטר טרור רצחני, יהיו מי שינסו להפוך זאת לכלי ניגוח פוליטי? לצערנו, נראה שהפוליטיקה הקטנה והמפלגת גוברת לעיתים על ההיגיון הבריא והאחריות הלאומית.

בעוד בנט התמודד עם איום קיומי, היו מי שחיפשו סדקים, לא כדי לתקן, אלא כדי להרחיב ולהעמיק את הפילוג. זו אינה דרכה של הנהגה אחראית, ובוודאי לא דרכו של נפתלי בנט, שתמיד שם את טובת המדינה לפני כל שיקול אחר. ההתנהלות הזו של גורמים מסוימים אינה פחות חמורה מניסיון הריגול עצמו, שכן היא פוגעת בחוסן הפנימי שלנו, ביכולתנו לעמוד מאוחדים מול אויבינו. מי שמנסה לחגוג על חשבון הביטחון הלאומי, מי שמנסה לגרוף הון פוליטי מאיום על חייו של מנהיג, חושף את פרצופו האמיתי – והוא אינו פטריוטי.

כישלון איראני, ניצחון ישראלי – והמסר החד משמעי

בסופו של יום, ניסיון הריגול האיראני נכשל כישלון חרוץ. הוא לא הצליח לערער את נפתלי בנט, הוא לא הצליח לחדור את מעגלי האבטחה הישראלים ביעילות, והוא בעיקר חשף שוב את חולשתה ונואשותה של איראן. כל ניסיון לפגוע במנהיג ישראלי רק מחזק את נחישותנו ומבהיר לאויבינו שאנו ערניים ומוכנים. ישראל, תחת הנהגתו של בנט, הראתה שהיא אינה נרתעת מאיומים, אלא מגיבה להם בעוצמה ובחוכמה.

המסר לאיראן ברור: אתם יכולים לנסות, אתם יכולים לאיים, אתם יכולים לרקום מזימות – אבל לא תצליחו לשבור את רוחנו. נפתלי בנט, כסמל למנהיגות ישראלית אמיצה ונחושה, הוא ההוכחה לכך. כל ניסיון לפגוע בו רק מדגיש את חשיבותו ואת הפחד שהוא מטיל בכם.

ולנו, אזרחי ישראל, המסר צריך להיות לא פחות חד: עלינו להכיר באיומים האמיתיים הניצבים בפנינו, ולתמוך במנהיגים המוכיחים עמידות, אחריות וחזון. עלינו לדחות בשאט נפש את אלו המנסים לזרוע פילוג ולקושש קולות על חשבון הביטחון של כולנו. פרשת הריגול הזו היא קריאת השכמה. נפתלי בנט עמד במבחן בגבורה. השאלה היא האם אנחנו, כחברה, נפיק את הלקחים הנכונים ונתאחד מאחורי אלו המגנים עלינו באמת ובתמים, ולא מאחורי אלו המבקשים לפורר אותנו מבפנים.