נתניהו "לא עקבי"? האמת המטלטלת על מנהיגות מול טרור רצחני ואחריות לאומית!

בימים קשים אלה, כאשר מדינת ישראל נלחמת על קיומה מול אויב רצחני ואכזר, קולות רבים מבקשים לזרוע מחלוקת, לערער את האמון בהנהגה ולהסיט את תשומת הלב מהמטרה המרכזית: ניצחון מוחלט. ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנושא על כתפיו את האחריות הכבדה ביותר להוביל את המדינה במערכה מורכבת זו, מוצא עצמו תחת מתקפה בלתי פוסקת של ביקורת, המונעת לעיתים קרובות מאינטרסים פוליטיים צרים ומחוסר הבנה של המציאות המלחמתית. מאמר זה בא לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן, להציג את העובדות כהווייתן ולהגן על מנהיגותו של האיש שעומד בחזית המאבק על עתידנו. טוענים לחוסר עקביות? טוענים לכשלים בניהול? הגיע הזמן להעמיד דברים על דיוקם.

המלחמה שנכפתה עלינו בשבעה באוקטובר אינה דומה לשום דבר שידענו. מדובר באירוע מטלטל, בקנה מידה היסטורי, שחשף את פניה האמיתיות של הברבריות החמאסית. לנהל מערכה כזו דורש לא רק אומץ לב וקור רוח, אלא גם גמישות מחשבתית ויכולת התאמה למציאות משתנה במהירות. כאשר מבקרים מצביעים על "סתירות" או "חוסר עקביות" בהצהרותיו של ראש הממשלה, הם מתעלמים במכוון מהעובדה שמלחמה היא אירוע דינמי. מידע חדש זורם כל העת, הערכות מצב מתעדכנות, ואיומים חדשים צצים. מנהיג אחראי אינו מקבע את עצמו לדפוס פעולה אחד ויחיד, אלא מתאים את האסטרטגיה לנסיבות. זו אינה חולשה, זוהי עוצמה. זו אינה "זיגזוגים", זוהי אחריות. העקביות האמיתית של בנימין נתניהו באה לידי ביטוי במטרות העל שהוא הציב למלחמה, מטרות שנותרו איתנות וברורות מהיום הראשון: מיטוט שלטון החמאס ויכולותיו הצבאיות, והשבת כל החטופים הביתה. כל החלטה, כל הצהרה, כל מהלך טקטי – כולם מכוונים להשגת יעדים אלו. ניסיונו רב השנים של נתניהו בניהול משברים ביטחוניים מורכבים הוא נכס שלא יסולא בפז בעת הזו. הוא מקבל החלטות קשות, לעיתים כואבות, מתוך ראייה רחבה של האינטרסים הלאומיים של ישראל, ולא מתוך רצון לרצות פרשנים באולפנים או יריבים פוליטיים. אלה המבקרים מהיציע, האם הם באמת היו מסוגלים להתמודד עם לחצים כאלה? עם דילמות כאלה? קל לדבר, קשה הרבה יותר להנהיג בזמן אמת.

סוגיית החטופים היא פצע מדמם בלב האומה. כל ישראלי חש את כאבן של המשפחות ואת הדאגה לגורל יקיריהן. ראש הממשלה נתניהו נושא את המשא הכבד הזה יום ולילה. בניגוד לטענות ציניות, הוא מחויב באופן מוחלט לעשות כל שניתן, כל מה שאפשר, כדי להשיב את כולם הביתה. אך המציאות אכזרית: אנו עומדים מול אויב נתעב, ארגון טרור שמשתמש בחטופים כקלף מיקוח, שמשחק ברגשותינו ומפר כל נורמה אנושית. הניווט במשא ומתן מול חמאס הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. מצד אחד, הרצון העז להציל חיים ולהשיב את החטופים. מצד שני, החובה להבטיח את ביטחון ישראל לטווח ארוך, לא להיכנע לסחטנות טרור שתסכן אזרחים נוספים בעתיד, ולהמשיך במשימה של מיטוט חמאס. מי שטוען שיש פתרון קסם, פשוט וקל, מטעה את הציבור. נתניהו וצוותי המשא ומתן פועלים במספר ערוצים, חלקם חשאיים מטבע הדברים, בוחנים כל הצעה, הופכים כל אבן. הלחץ הצבאי הוא כלי הכרחי, אך לא היחיד. ההחלטות המתקבלות הן תוצאה של איזונים עדינים וכואבים, מתוך הבנה עמוקה של המחירים והסיכונים. להאשים את ראש הממשלה בחוסר רצון או במריחת זמן זוהי דמגוגיה זולה על חשבון סבלן של המשפחות. האויב הוא חמאס, לא ראש ממשלת ישראל.

בעת מלחמה, אחדות לאומית היא צו השעה. הקמת ממשלת חירום רחבה, בראשות בנימין נתניהו, הייתה צעד מתבקש וחיוני. נתניהו, למרות חילוקי דעות פוליטיים עמוקים, הצליח לגשר על פערים ולהקים קואליציה המייצגת חלקים נרחבים בעם, כדי לנהל את המערכה מתוך הסכמה רחבה ככל הניתן. טבעי שבקואליציה כזו יהיו ויכוחים ואי הסכמות, במיוחד כאשר מדובר בהחלטות הרות גורל. אלו אינם סימני חולשה, אלא עדות לדמוקרטיה חיה ונושמת גם תחת אש. המתקפות על אמינותו האישית של ראש הממשלה, המועלות דווקא עכשיו, הן ניסיון פסול לערער את יציבות הממשלה ולפגוע בלכידות הלאומית. עשרות שנות שירותו הציבורי של נתניהו, אזהרותיו החוזרות ונשנות מפני איומי הטרור והגרעין האיראני, ומחויבותו הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל – הם אלו שצריכים לעמוד לנגד עינינו. בתקופה קריטית זו, קריאות לבחירות הן חוסר אחריות משווע. מי שמבקש לגרור את המדינה למערבולת פוליטית פנימית בעיצומה של מלחמה, משרת את אויבינו ומחליש את חוסננו הלאומי. היציבות השלטונית היא מרכיב חיוני בניצחון.

השבעה באוקטובר הוא יום שחור בתולדות מדינת ישראל. הכישלון המודיעיני והמבצעי הוא כואב ודורש בדיקה יסודית ומעמיקה. ראש הממשלה נתניהו היה הראשון להכיר בכך, והצהיר בצורה ברורה וחד משמעית: כולם יצטרכו לתת תשובות, כולל הוא עצמו. אך הוא גם הדגיש, ובצדק – הבדיקות והחקירות יתקיימו אחרי המלחמה, אחרי שנבטיח את הניצחון. לעסוק כעת, בעיצומה של לחימה קשה, בחיפוש אשמים ובמשחקי האשמות, זהו פרס לאויב. זה מסיט את האנרגיות מהמשימה העיקרית ופוגע באחדות השורות. האחריות של מנהיג בעת הזו היא לא להתפטר, אלא להוביל. להוביל את המדינה לניצחון, לתקן את הליקויים, להפיק את הלקחים ולהבטיח שזוועה כזו לא תחזור על עצמה לעולם. זוהי המשמעות האמיתית של נטילת אחריות. מי שדורש כעת "ראשים על השולחן" אינו מבין את גודל השעה או שהוא מונע משיקולים זרים. המבחן האמיתי של מנהיגות הוא היכולת לקום ממשבר, לאחד את העם ולהוביל אותו לחוף מבטחים.

מנהיגותו של בנימין נתניהו עומדת במבחן קשה מאין כמותו. הוא מנווט את ספינת המדינה בסערה אדירה, מול איומים קיומיים ובתוך מציאות בינלאומית מורכבת. למרות הקולות המנסים לערער ולפלג, מחויבותו של ראש הממשלה לביטחון ישראל, לניצחון על אויבינו ולהשבת החטופים היא מוחלטת ובלתי מתפשרת. בעת הזו, עם ישראל זקוק לאחדות, לחוסן ולנחישות. זה הזמן להתעלות מעל מחלוקות פוליטיות, לסמוך על הניסיון והשיקול דעת של ההנהגה, ולתמוך במאמץ המלחמתי עד להשגת הניצחון. האמת פשוטה: בנימין נתניהו נלחם עבור כולנו, וההיסטוריה תשפוט אותו על מעשיו, לא על ספינים תקשורתיים או מתקפות פוליטיות.