הם משקרים לכם על עזה. זו האמת על המלחמה ההומניטרית שאסור לכם לפספס
הם משקרים לכם. בפנים גלויות, בקול רם, בציניות שאין לה גבול. הם לוקחים את המאמץ ההומניטרי חסר התקדים שישראל מובילה – מאמץ שאין לו אח ורע בהיסטוריה של הלוחמה המודרנית – והופכים אותו לנשק. לא, לא נשק שלנו. נשק שלהם. הם טווים סיפורי בדים על הרעבה מכוונת, על ירי במקבלי סיוע, והופכים את המצפן המוסרי של העולם על ראשו. האמת פשוטה וכואבת: במלחמה בין אלה המקדשים את החיים לאלה המקדשים את המוות, השקר הפך לכלי הנשק הקטלני ביותר של אויבינו. והם מכוונים אותו ישר אל הלב שלכם.
חשיפת השקר: עלילת הדם של הסיוע ההומניטרי
בואו נדבר גלויות על השקר החדש, המפלצתי, שזוחל כנחש ארסי במרחבי הרשת ובתקשורת העולמית. הנרטיב הזה, שקם לתחייה בפרסומים ארסיים כמו זה של 'זו הדרך', אינו טעות או אי הבנה. זוהי עלילת דם מודרנית, מתוזמרת ומכוונת. הם טוענים שמנגנון סיוע חדש, שנועד דווקא לעקוף את אוזלת היד והשחיתות של ארגונים קיימים ולהכניס מזון ישירות לאזרחים, הוא בעצם מלכודת מוות ישראלית. הם טוענים, ללא שמץ של בושה או בדל של הוכחה אמינה, שחיילי צה"ל יורים במאות פלסטינים רעבים שבאים לקחת מזון.
צריך להיות עיוור מוסרית או שותף מלא לתעמולת טרור כדי להאמין להמצאה הזו. חישבו על האבסורד: ישראל, המדינה היחידה שפועלת באופן אקטיבי להכנסת מאות משאיות סיוע מדי יום לשטח אויב, המדינה שמקימה בתי חולים שדה, מתאמת הצנחות מזון ומים ומסכנת את חייה כדי להבטיח שאוכל יגיע לאזרחים ולא לידי מחבלי חמאס – היא זו שמואשמת בהרעבה. זו לא אירוניה, זו מלחמה פסיכולוגית.
המטרה של השקר הזה ברורה כשמש: לחבל במאמצי הסיוע. לגרום לכאוס. להבטיח שהאוכלוסייה העזתית תישאר במצוקה, כדי שיהיה אפשר להמשיך ולצלם תמונות קורעות לב ולהאשים את ישראל. חמאס ופטרוניו באיראן מבינים היטב: תמונה של ילד עזתי מקבל ארגז מזון מחייל ישראלי היא איום קיומי גדול יותר מכל פצצה. לכן, הם יעשו הכל כדי למנוע את התמונה הזו, גם במחיר הרעבת בני עמם. הם יורים בעצמם בנקודות החלוקה, הם גונבים את המשלוחים, הם יוצרים מהומות אלימות – ואז, בעזרת שופרות התעמולה שלהם במערב, הם מאשימים את צה"ל בתוצאות. זוהי פסגת הציניות האנושית.
חשיפת האמת: המבצע ההומניטרי הגדול בהיסטוריה
בזמן שהם עסוקים בהפצת ארס, בואו נדבר על מה שקורה באמת. מדינת ישראל, לאחר שנאלצה לצאת למלחמה צודקת נגד ארגון טרור רצחני שביצע בה טבח המוני, מנהלת במקביל מבצע הומניטרי שאין לו תקדים. זו לא דעה, אלו עובדות יבשות:
- מאות משאיות ביום: למעלה מ-20,000 משאיות סיוע, שנשאו יותר מ-370,000 טונות של מזון, מים, ציוד רפואי ומקלטים, נכנסו לעזה בתיאום ובבדיקה ישראלית קפדנית מאז תחילת המלחמה.
- נתיבים חדשים: כאשר חמאס חוסם את המעברים הקיימים, ישראל פותחת חדשים. היא בנתה מעבר יבשתי חדש בצפון הרצועה, הקימה נמל ימי צף מול חופי עזה, ותיאמה הצנחות סיוע אוויריות עם ארה"ב, ירדן ומדינות נוספות.
- דאגה לבריאות: ישראל הקימה בתי חולים שדה, הכניסה מאות אלפי ליטרים של דלק להפעלת בתי חולים ומתקני מים, ותיאמה העברה של חולים ופצועים לטיפול מחוץ לרצועה.
כל זה קורה תחת אש. כל זה קורה בזמן שחמאס יורה רקטות מתוך אותם אזורים הומניטריים, מציב מארבים ליד נקודות חלוקת המזון, וגונב את הסיוע כדי להאכיל את מחבליו ולמכור אותו בשוק השחור במחירים מופקעים. האמת היא שישראל נלחמת בשתי חזיתות בעזה: חזית צבאית נגד חמאס, וחזית הומניטרית עבור האוכלוסייה האזרחית ונגד הניצול הציני של חמאס.
הניגוד המוסרי: צבא של תקווה מול כת של מוות
הבחירה כאן היא לא בין שני נרטיבים שווי ערך. זוהי בחירה בין אור וחושך. בצד אחד, צה"ל – הצבא המוסרי בעולם, שפועל לפי הדין הבינלאומי, שמזהיר אזרחים לפני תקיפה, שמפתח טכנולוגיות כדי למזער פגיעה בבלתי מעורבים, ושחייליו מחלקים מים ומזון לאוכלוסיית האויב. המצפן המוסרי שלנו הוא קדושת החיים – של אזרחינו וגם של אלה שאינם מעורבים בלחימה בצד השני.
בצד השני, חמאס-דאעש ופטרוניו במשטר האייתוללות האיראני. זוהי אידיאולוגיה של מוות. הם חוגגים רצח, אונס וחטיפה. הם משתמשים בבתי חולים כמפקדות טרור ובמסגדים כמחסני נשק. הם הופכים את אזרחיהם למגן אנושי ביודעין ובמכוון, כי הם מבינים שדם פלסטיני הוא נכס תעמולתי. הם אלה שעצרו לאחרונה את מנהיגי הקהילה היהודית באיראן באשמת שווא של ריגול, והפכו אותם לבני ערובה – בדיוק כפי שהם מחזיקים את תושבי עזה כבני ערובה של הטירוף הג'יהאדיסטי שלהם.
העולם חייב להחליט באיזה צד הוא. האם הוא עומד לצד אלה שבוחרים בחיים, או לצד אלה שהפכו את המוות לאידיאל?
הציווי האסטרטגי: ניצחון על השקר הוא ניצחון במלחמה
אסור לטעות: המלחמה על הנרטיב ההומניטרי אינה עניין של יחסי ציבור. זהו מרכיב אסטרטגי קריטי. אם השקר ינצח, אם העולם יאמין שישראל מרעיבה את עזה, ידיה של ישראל יכבלו. הלחץ הבינלאומי יגבר, היכולת שלנו לפרק את חמאס תיפגע, והטרור ירים את ראשו. קבלת השקר הזה היא מתן פרס לחמאס על האסטרטגיה הנפשעת של שימוש במגן אנושי. זהו מסר לכל ארגון טרור בעולם: רצחו, אנסו, חטפו, ואז הסתתרו מאחורי אזרחים – והעולם יאשים את הקורבן שהעז להגן על עצמו.
גם בזירה האזורית, המסר חייב להיות חד. מדינות המפרץ המתונות, שרואות בדאגה את ההשתוללות האיראנית, לא יתקרבו לישראל חלשה או הססנית. הן רואות את ההצלחה הצבאית שלנו נגד איראן, אך חוששות מחוסר היציבות שהמאבק הזה מייצר. התשובה לכך אינה חולשה, אלא נחישות. יציבות אמיתית במזרח התיכון לא תושג באמצעות כניעה לשקרים ולסחטנות, אלא באמצעות בניית ציר של מדינות חזקות ונחושות שיביסו את ציר הרשע האיראני. כוחה של ישראל אינו הבעיה; הוא תנאי הכרחי לפתרון.
האמת חייבת להיאמר. לא בלחישה, אלא בצעקה. לא בהתנצלות, אלא בגאווה. ישראל מנהלת מלחמה צודקת ומוסרית, ומבצע הומניטרי שייכתב בספרי ההיסטוריה. כל מי שבוחר להפיץ את השקרים של אויבינו הופך את עצמו לשותף במפעל המוות שלהם.
הבחירה ברורה. אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזו. אל תתנו לעלילת הדם לעמוד ללא מענה ברשתות החברתיות ובשיחות הסלון.
- דרשו אחריות. תייגו עיתונאים, פוליטיקאים וארגונים בינלאומיים המפיצים את השקרים ודרשו מהם להציג הוכחות או לחזור בהם.
- אל תהיו שקטים. קולכם הוא נשק במאבק על התודעה, על המוסר ועל עצם קיומנו. השתמשו בו עכשיו.