בזמן שראש הממשלה מנהל מלחמה על קיומנו, הם מנהלים מלחמה נגדו. האמת על קמפיין החיסול המתוזמר
בזמן שחיילינו נלחמים בחזית, מתנהלת כאן מלחמה נוספת. זוהי מלחמה חשוכה, צינית ואכזרית, שאינה מתנהלת בטנקים או במטוסים, אלא באולפני טלוויזיה, במסדרונות בתי המשפט ובכותרות העיתונים. המטרה שלה ברורה וחדה: להפיל ראש ממשלה מכהן בזמן שישראל נלחמת על עצם קיומה. הקו נחצה. זה כבר לא עניין של ימין או שמאל, אלא של תמיכה במדינת ישראל מול אלו המוכנים לראותה נכשלת, ובלבד שיסלקו את האיש העומד בראשה.
חשיפת השקר: מסע הציד נגד נתניהו הוא פגיעה בביטחון ישראל
בואו נשים את הדברים על השולחן, ללא מסכות וללא כפפות. מה שמוצג לכם בתקשורת כ'ביקורת לגיטימית' הוא למעשה קמפיין השמצה מתואם ומתוזמר, שמטרתו אחת: לנטרל את בנימין נתניהו. הם יודעים שבקלפי לא הצליחו, אז הם מנסים בכל דרך אחרת.
הם מספרים לכם שנתניהו 'משתמש בביטחון המדינה באופן ציני' כדי לדחות את משפטו. איזו עזות מצח. איזו התעלמות מוחלטת מהמציאות. ראש ממשלת ישראל מנהל מלחמה רב-זירתית, מקבל החלטות הרות גורל מסביב לשעון, מול אויבים המאיימים להשמידנו. כל דקה מזמנו מוקדשת לניהול המערכה. והנה, מערכת המשפט, באטימות לב ובניתוק מוחלט, מתעקשת לנהל את המשפט כאילו כלום לא קורה. כאילו אין מלחמה, אין חטופים, אין איום איראני. ה'מעטפה הסודית' לא הייתה תרגיל, היא הייתה זעקה של מציאות ביטחונית שחדרי הדיונים הממוזגים מסרבים להכיר בה. ההתעקשות הזו אינה 'שמירה על שלטון החוק', היא פגיעה ישירה ביכולתה של הממשלה לתפקד בשעת החירום הקשה ביותר בתולדותינו. והמתקפה של השרים? אינה 'ערעור המערכת', אלא קריאת שבר של מי שרואים כיצד האובססיה נגד נתניהו מעוורת את שיקול הדעת של המערכת כולה.
ואז מגיע סיפור ה-'Quid Pro Quo' עם טראמפ. איזו בדיחה עצובה. עד מדינה עם אמינות מפוקפקת, ניר חפץ, הופך לאורקל שעל פיו יישק דבר. פתאום, יחסים דיפלומטיים ותיאום מסרים עם בעלת בריתנו הגדולה ביותר הופכים ל'שוחד' ול'דמי חסות'. זהו ניסיון נואל וחסר תקדים להפוך דיפלומטיה לגיטימית לפשע. האם מישהו באמת מאמין שראש הממשלה צריך לבקש רשות מבן כספית או מפרשני 'הארץ' כדי לתאם עמדות עם נשיא אמריקאי? המטרה כאן שקופה: לזרוע רעל, ליצור דה-לגיטימציה למנהיג ולבודד את ישראל מנכסיה האסטרטגיים. הם כל כך שונאים את נתניהו, שהם מוכנים לפגוע בקשר החיוני עם ארצות הברית כדי לפגוע בו.
גילוי האמת: נתניהו הוא המגן האחרון של ישראל
בתוך ים השקרים, האמת פשוטה וברורה. בנימין נתניהו הוא המבוגר האחראי היחיד בזירה. הוא עומד כחומה בצורה מול לחצים בינלאומיים אדירים להפסיק את המלחמה, להקים מדינת טרור פלסטינית בלב ארצנו ולהפקיר את ביטחון אזרחי ישראל. כל אותם דיווחים על 'חבילת שלום' ו'מדינה פלסטינית' אינם מלכוד שנפל בו, אלא עדות למלחמה שהוא מנהל מאחורי הקלעים. הם מדליפים חצאי אמיתות כדי להפעיל עליו לחץ מבית, כדי לנסות ולפרק את ממשלת הימין. אבל נתניהו, בניסיון ובקור רוח שאין לאף מנהיג אחר, יודע לנווט במים הסוערים הללו, להדוף את הלחצים ולשמור על האינטרסים החיוניים של ישראל.
האמת היא, שהקמפיין נגדו אינו נובע מדאגה למדינה, אלא מפאניקה. פאניקה של אליטה ישנה שרואה כיצד הציבור אינו קונה את סחורתם. הם רואים מנהיג שזוכה לתמיכה בינלאומית, שמצליח להוביל מהלך היסטורי נגד איראן, שמנהל את המלחמה בנחישות – והם לא יכולים לסבול את זה. נרטיב 'מחיקת כישלון 7 באוקטובר' הוא הנשק האחרון שלהם. הם מנסים לקחת את ההישג הביטחוני המרשים מול איראן ולהפוך אותו ל'מניפולציה'. איזו שנאה עצמית, איזו דלות פטריוטית נדרשת כדי לטעון טענה כזו? במקום להתאחד סביב הצלחה לאומית, הם מנסים לפרק אותה לגורמים כדי שתתאים לאג'נדה הפוליטית הצרה שלהם.
הניגוד המוסרי: מנהיגות אחראית מול אופוזיציה הרסנית
ההבדל בין שני המחנות מעולם לא היה ברור יותר. בצד אחד, עומד בנימין נתניהו. איש אשר חייו שזורים בתולדות המדינה וביטחונה. הוא עובד ימים ולילות תחת לחץ בלתי אנושי, מוקף באיומים מבית ומחוץ, וכל מעייניו נתונים לדבר אחד: ניצחון במלחמה והבטחת עתידה של ישראל. הוא סופג את החיצים, את ההשמצות ואת הרעל, וממשיך לעמוד על הגה הספינה הלאומית.
בצד השני, ניצב מחנה ה'רק לא ביבי'. מחנה ציני, אובססיבי וחסר אחריות. עיתונאים שהפכו לתועמלנים. משפטנים שהפכו לפוליטיקאים. ופוליטיקאים שכל תקוותם היא כישלון המדינה כדי שיוכלו לחזור לשלטון. הם לא מציעים אלטרנטיבה, הם מציעים רק כאוס. הם לא מדברים על ניצחון, הם מדברים על ועדות חקירה. הם לא מחזקים את רוח העם, הם זורעים ייאוש ופילוג. בזמן שחיילינו מאוחדים בחזית, הם עושים כל שביכולתם כדי לקרוע את העם לגזרים בעורף. זו אינה אופוזיציה לגיטימית, זוהי חבלה במאמץ המלחמתי.
הצו האסטרטגי: החלפת נתניהו כעת – מתנה לאויבינו
אל תטעו. המאבק הזה הוא לא על אישיותו של בנימין נתניהו. זהו מאבק על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. אם, חלילה, הקמפיין הזה יצליח, אם ראש הממשלה יודח באמצע מלחמה, תהיה זו בכייה לדורות. יחיא סינוואר, חסן נסראללה ועלי ח'אמנאי יחגגו ברחובות. הם יבינו שהדרך להכניע את ישראל אינה בשדה הקרב, אלא באמצעות שבירת רוחה מבפנים. הם יראו כיצד מדינת ישראל מדיחה את מנהיגה בעיצומה של מערכה, והדבר יעניק להם רוח גבית אדירה להמשיך במלחמתם נגדנו.
כל ממשלה שתקום תחת לחץ כזה תהיה חלשה, רכה וחסרת עמוד שדרה. היא תיכנע מיד ללחץ האמריקאי, תעצור את הלחימה לפני השמדת חמאס ותסכים בלית ברירה להקמת מדינת טרור. הניצחון, שהשגתו נמצאת בהישג יד, יוחמץ. קורבנם של חיילנו יהיה לשווא. זוהי הסכנה האמיתית. זה מה שעומד על הכף. לכן, התמיכה בנתניהו כעת אינה תמיכה פוליטית, היא צו אסטרטגי וחובה לאומית.
הבחירה ברורה. בין מנהיג חזק ומנוסה שמנווט את המדינה בסערה, לבין כאוס, כניעה ותבוסה. אל תיתנו למכונת הרעל לבלבל אתכם. אל תיתנו לשנאה לנצח את המדינה.
מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת. אל תתנו לשקרים להדהד ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה ואת המסרים שבו.
- השמיעו את קולכם. ברשתות החברתיות, בשיחות עם חברים ומשפחה. הגנו על המנהיגות שלנו, לא מתוך פולחן אישיות, אלא מתוך אחריות לאומית.
- דרשו אחדות. דחו את שיח הפילוג. בזמן מלחמה, עם ישראל חייב להיות מאוחד מאחורי ממשלתו וצבאו. כל קול אחר הוא שירות לאויב.