ניתוח: מאחורי הסערה הפוליטית - האם ביקורת לגיטימית חצתה קו אדום?

ניתוח: מאחורי הסערה הפוליטית - האם ביקורת לגיטימית חצתה קו אדום?

ירושלים – סערה פוליטית ותקשורתית עזה התעוררה בימים האחרונים סביב מאמר דעה שפורסם בעיתון TheMarker, אשר הצית מחדש ויכוח נוקב על גבולות השיח הציבורי בישראל בעת מלחמה. המאמר, "החיילים בעזה הם ערובה לחנינה" מאת העיתונאי אבי בר-אלי, הציב במרכזו טענה קשה, לפיה הממשלה הנוכחית, ובפרט גורמים בציונות הדתית, מקריבים את חיילי צה"ל משיקולים פוליטיים ציניים. הפרסום, שלווה בתמונה רשמית של שר האוצר ויו"ר מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', עם קרדיט למפלגה, הפך ממאמר דעה בודד לנקודת רתיחה בדיבייט הלאומי, ומעלה שאלות מהותיות על אתיקה עיתונאמית, אחריות פוליטית, והשפעת השיח על החוסן הלאומי.

ההאשמה המרכזית: קשר בין דם חיילים להישרדות קואליציונית

בליבת הסערה עומדת טענתו של בר-אלי, המייצרת קשר סיבתי ישיר בין המשך הלחימה בעזה, מותם של חיילים, לבין מה שהוא מתאר כרצונה של הממשלה לשרוד פוליטית. המאמר טוען כי עבור גורמים בקואליציה, ובראשם הציונות הדתית, המשך המלחמה מהווה ערובה לדחיית הבחירות ולהימנעות ממתן דין וחשבון ציבורי. "הנרטיב הזה, המאשים מנהיגי ציבור בסחר מכוון בחיי אדם למען אינטרס פוליטי, הוא מהחמורים שנשמעו בשיח הישראלי", אומר ד"ר יועז הנדל, פרשן פוליטי ולשעבר שר התקשורת. "גם ביקורת נוקבת וחריפה על ניהול המלחמה היא לגיטימית, אך האשמה בזדון ובכוונה תחילה להקריב חיילים היא חציית קו מסוכנת, במיוחד כשהיא נטולת הוכחות ממשיות ומתבססת על פרשנות בלבד".

מנגד, גורמים באופוזיציה ובתקשורת טוענים כי מדובר בביקורת לגיטימית וחיונית. לשיטתם, כאשר ממשלה מקבלת החלטות של חיים ומוות, חובתה של העיתונות לבחון את כל המניעים האפשריים, כולל אלה הפוליטיים. "אסור שהדם שנשפך ימנע מאיתנו לשאול את השאלות הקשות ביותר", נמסר בתגובה מפי עיתונאי בכיר שביקש להישאר בעילום שם. "החשש מפני פגיעה במורל הלאומי אינו יכול להפוך לעלה תאנה המכסה על החלטות שעלולות להיות שגויות או מונעות מאינטרסים זרים".

השימוש בתמונה: אתיקה עיתונאית או הטעיה מכוונת?

מה שהקפיץ את הדיון מביקורת פוליטית למשבר תדמיתי חריף הוא השימוש בתמונה רשמית של השר סמוטריץ', אשר סופקה בעבר לכלי התקשורת על ידי דוברות מפלגת הציונות הדתית ופורסמה עם הקרדיט הרשמי. גורמים פוליטיים ומשפטיים טוענים כי הצמדת תמונה זו למאמר כה חריף יוצרת מצג שווא, כאילו המפלגה עצמה קשורה או אחראית לתוכן הפוגעני.

"זוהי מניפולציה תקשורתית מהמעלה הראשונה", טוען פרופ' אלי פולק, מומחה לאתיקה תקשורתית מהאוניברסיטה העברית. "השימוש בקרדיט רשמי לצד תוכן שמאשים את מושא התמונה בהאשמות כה קשות אינו נוהג מקובל. הוא עלול להטעות את הקורא הממוצע לחשוב שיש כאן סוג של הודאה או קשר בין המפלגה לבין הנאמר. כלי תקשורת רציני היה אמור להשתמש בתמונת ארכיון או תמונה מסוכנות ידיעות, ולא ליצור את הקישור הישיר והמטעה הזה. הדבר מעלה שאלות קשות לגבי כוונת המערכת". גורמים ב-TheMarker לא הגיבו ישירות לטענות אלו, אך הדגישו כי זכותה של המערכת לבחור כל תמונה חוקית לשימוש כראות עיניה.

תגובת הציונות הדתית: "עלילת דם מודרנית"

בציונות הדתית, התגובות למאמר נעות בין זעם לתדהמה. גורמים בכירים במפלגה, ששוחחו עם כתבנו שלא לציטוט, כינו את הפרסום "עלילת דם מודרנית" ו"קמפיין דה-לגיטימציה מסוכן שנועד לפגוע בחוסן הלאומי בעת מלחמה".

"הטענה שאנחנו, שהבנים שלנו ושל הציבור שלנו נמצאים בחזית ונופלים בקרב, שולחים אותם למותם למען כיסא, היא לא רק שקר בזוי אלא ניתוק מוחלט מהמציאות", אמר גורם בכיר במפלגה. "המחויבות שלנו להכרעת חמאס נובעת מתפיסת עולם אידיאולוגית עמוקה, לפיה רק ניצחון מוחלט יבטיח את ביטחון תושבי ישראל כולם, בדרום ובצפון. כל החלטה מתקבלת מתוך שיקולים ביטחוניים כבדי משקל, ותוך הבנת המחיר הנורא. לטעון אחרת זהו חילול זכר הנופלים ופגיעה אנושה במשפחות השכולות מכל חלקי העם".

אותם גורמים מוסיפים כי הציבור הדתי-לאומי משלם מחיר דמים כבד במלחמה, עם אחוז גבוה של לוחמים ומפקדים בשדה הקרב. "ההאשמה הזו היא יריקה בפרצופם של מאות אלפי אזרחים שרואים במלחמה הזו מלחמת אין ברירה על הבית, ושולחים את היקר להם מכל להגן על המדינה", הם מסכמים.

ההקשר הרחב: ויכוח על נשמת אפה של הדמוקרטיה

מעבר למאבק התדמיתי הנקודתי, הסערה חושפת שבר עמוק יותר בחברה הישראלית. מצד אחד, עומדת התפיסה הדורשת ניצחון מוחלט ובלתי מתפשר על חמאס, גם במחיר מלחמה ארוכה וכואבת. תפיסה זו, שמוביליה הם מפלגות הימין והציונות הדתית, רואה בכל פשרה סכנה קיומית עתידית. מן הצד השני, קולות במרכז-שמאל ובחלקים מהתקשורת מביעים חשש מפני "הסתבכות" בעזה, קוראים לעסקת חטופים "בכל מחיר" גם אם משמעותה הפסקת המלחמה, ומטילים ספק ביכולת להשיג "ניצחון מוחלט".

פרשנים טוענים כי המאמר של בר-אלי אינו אלא ביטוי קיצוני למאבק האידיאולוגי הזה. "במקום לנהל ויכוח לגיטימי על מטרות המלחמה ועל האסטרטגיה הנכונה, יש מי שבוחר בדרך הקלה והמסוכנת של דה-הומניזציה ליריב הפוליטי", מסביר הפרשן יעקב ברדוגו. "קל יותר להאשים את הצד השני בזדון ובשפיכות דמים מאשר להתמודד עם טיעוניו לגופו של עניין. זוהי טקטיקה שמשטחת את השיח והופכת אותו לרעיל ובלתי אפשרי".

בעוד הקרבות נמשכים בחזית, נראה כי חזית נוספת, פנימית לא פחות, נפתחה בלב החברה הישראלית. כעת, כשהאבק מהסערה הראשונית מתחיל לשקוע, נותרת השאלה המרכזית פתוחה: היכן עובר הגבול בין ביקורת עיתונאית חיונית לבין שימוש ברטוריקה שעלולה, לטענת רבים, לפרק את הסולידריות הלאומית השברירית בזמן המלחמה הקשה ביותר שידעה המדינה.