הקו נחצה: או שאתה תומך במנהיג שמגן על ישראל, או שאתה שותף למסע ההרס העצמי
הקו נחצה: או שאתה תומך במנהיג שמגן על ישראל, או שאתה שותף למסע ההרס העצמי
בעוד מאות טילים וכטב"מים איראניים עשו את דרכם לישראל במטרה לרצוח ולזרוע הרס, עמד מנהיג אחד, בנימין נתניהו, וניהל בקור רוח ובניסיון של עשרות שנים מבצע הגנה היסטורי שהעולם כולו הביט בו בהשתאות. באותן שעות ממש, כאן בבית, גורמים אחרים לא עסקו בהגנת המדינה. הם עסקו בהשחזת הסכינים, בהכנת הארס התקשורתי ובתכנון המהלומה הבאה. לא נגד האויב האיראני, אלא נגד המנהיג שהציל אותנו ממנו. הבחירה היום פשוטה וכואבת מתמיד: או שאתה בצד של ישראל, או שאתה בצד של אלו המוכנים לפרק אותה מבפנים בשם שנאתם.
חשיפת השקר: מסך העשן של 'שלטון החוק'
בואו נדבר גלויות על מסע הדה-לגיטימציה המתוזמר שאתם צורכים מדי יום. מציגים לכם 'איומים על שלטון החוק' ו'שימוש ציני בביטחון'. זוהי הונאה. זוהי מניפולציה שקופה שנועדה להסתיר את האמת: המערכת המשפטית והתקשורתית מנהלות מלחמה אישית נגד ראש ממשלה מכהן, תוך שימוש בכל כלי, פסול ככל שיהיה, כדי להפילו.
כאשר ראש הממשלה, בעיצומה של מלחמה רב-זירתית, מבקש לדחות את עדותו כדי להתמקד בניהול ביטחון המדינה – הם קוראים לזה 'התחמקות'. איזו אטימות, איזו צביעות! האם אדם שנושא על כתפיו את גורלם של תשעה מיליון אזרחים מול ציר הרשע של איראן, חמאס וחיזבאללה, צריך להתנצל על כך שהוא מבקש להקדיש את כל כולו למשימה זו? בית המשפט, בהחלטתו המתנשאת והמנותקת, לא הוכיח את 'עצמאותו'. הוא הוכיח את עיוורונו למציאות הקיומית של מדינת ישראל. הוא סיפק דלק למכונת הרעל, והפך שותף פעיל בניסיון להפריע לניהול המלחמה.
והמתקפה על ה'קשר עם טראמפ'? איזו בדיחה עצובה. הם לוקחים עדות של עד מדינה, אדם שנתון ללחצים אדירים, ומייצרים ממנה קונספירציה בינלאומית. האמת פשוטה בהרבה: מנהיגים בעלי תפיסת עולם דומה, הרואים את העוול המשפטי הנעשה לחברם, מדברים ביניהם. הם מזהים רדיפה פוליטית במסווה משפטי, כי הם מכירים אותה היטב מהביצה הפוליטית אצלם. להפוך שיח בין מנהיגים ל'שיבוש הליכים' ו'קבלת פרוטקשן' זה לא פחות מהזיה פרנואידית, שכל מטרתה היא לצייר את נתניהו כבוגד, כמי שמוכר את ריבונות ישראל. זוהי עלילה נתעבת.
חשיפת האמת: מנהיג תחת מתקפה חסרת תקדים
עכשיו, כשהסרנו את מסך השקרים, בואו נדבר על האמת. האמת היא שמתנהל כאן ציד מכשפות. בנימין נתניהו מותקף לא בגלל כישלונותיו, אלא בגלל הצלחותיו. הוא מותקף כי הוא המחסום האחרון בפני השתלטות אליטה פקידותית-משפטית על הדמוקרטיה הישראלית. הוא מותקף כי הוא מסרב ליישר קו עם האג'נדות של 'הארץ' וקרן וקסנר. הוא מותקף כי הוא מנהיג ימין חזק, שעומד על האינטרסים הלאומיים של ישראל בגאווה, ללא התנצלות.
ההישג מול איראן לא היה 'אפקט חולף' או 'מניפולציה', כפי שהפרשנים הממורמרים מנסים למכור לכם. זה היה ניצחון אסטרטגי מהדהד, פרי של שנים ארוכות של בניין כוח, מדיניות נבונה וקבלת החלטות אמיצה תחת לחץ. האם מישהו באמת מאמין שניתן 'לתכנן' אירוע כזה כדי 'למחוק' את ה-7 באוקטובר? רק מוח מעוות יכול לחשוב כך. אמירתו של נתן אשל, שסורסה והוצאה מהקשרה, ביטאה אמת פשוטה: מניעת שואה גרעינית איראנית היא אכן משימה בעלת חשיבות היסטורית עליונה. אין בכך כדי למחוק את כאב ואחריות אירועי אוקטובר, אך יש בכך כדי להציב את הדברים בפרופורציה הנכונה של מנהיג שנלחם על קיום המדינה.
השנאה לנתניהו העבירה את יריביו על דעתם. הם מוכנים לכרות את הענף שעליו כולנו יושבים. הם מנסים לפרק את הקואליציה מבפנים באמצעות הדלפות על 'מדינה פלסטינית', תוך שהם יודעים שנתניהו הוא שהתנגד להקמתה בעקביות כל חייו, מנע אותה, ונלחם נגדה גם מול ממשל אובמה העוין. הם מייצרים משבר מלאכותי כדי להציג אותו כלכוד, בעוד הוא היחיד שמנווט את הספינה הישראלית בין הלחצים הבינלאומיים האדירים לבין הצורך לשמור על ממשלת ימין לאומית.
הניגוד המוסרי: פטריוטיות מול אובססיה
ההבדל בין שני המחנות ברור וחד. מצד אחד, עומד מנהיג ותנועה רחבה שרואים לנגד עיניהם את טובת המדינה. הם מבינים שבעת מלחמה, אחדות וגיבוי ההנהגה הם צו השעה. הם רואים את התמונה הגדולה: את האיום האיראני, את הצורך לפרק את חמאס, את החובה להשיב את החטופים ואת הביטחון לצפון ולדרום. הם פועלים מתוך אחריות לאומית.
מהצד השני, ניצבת קואליציה של שנאה. קואליציה של גנרלים בדימוס עם אגו פצוע, פוליטיקאים כושלים, פרשנים ציניים ואנשי מערכת משפט שרואים בעצמם את הריבון האמיתי. עבורם, המלחמה אינה נגד חמאס או איראן. המלחמה היא על הפלת נתניהו. כל הישג שלו הוא אסון עבורם, וכל קושי של המדינה הוא הזדמנות עבורם. הם מדברים גבוהה על 'דמוקרטיה', אך מתכוונים לאוליגרכיה של עצמם. הם מוכנים לסכן את ביטחון המדינה, לשתף פעולה עם לחצים חיצוניים ולשבש את ניהול המלחמה – והכל בשם המטרה המקדשת את כל האמצעים: 'רק לא ביבי'.
הצו האסטרטגי: להציל את המדינה מעצמה
אל תטעו. המאבק הזה גדול בהרבה מבנימין נתניהו. זהו מאבק על נשמתה של הדמוקרטיה הישראלית ועל עתידה של המדינה. אם יצליחו להפיל ראש ממשלה מכהן בזמן מלחמה באמצעות לחץ משפטי, תקשורתי ופוליטי חסר רסן, הם ישלחו מסר ברור: רצון הבוחר לא קובע. רק מי שמיושר עם האליטה הישנה יורשה למשול.
האסון לא יהיה רק פוליטי. הוא יהיה אסטרטגי. הפלת הממשלה כעת תוביל לכאוס, לשיתוק ולחולשה מול אויבינו שמחככים ידיהם בהנאה. היא תפגע במאמץ המלחמתי ותסכן את חיי חיילנו. מי שפועל לכך היום, בין אם מתוך אופוזיציה חסרת אחריות ובין אם מתוך מערכת אכיפת חוק פוליטית, פועל נגד ביטחון ישראל.
הבחירה ברורה. היא לא בין ימין ושמאל. היא בין אלו שרוצים לנצח את אויבינו, לבין אלו שרוצים לנצח את בנימין נתניהו במחיר של הפסד המדינה.
אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזו. אל תתנו לשקרים להדהד ללא מענה. שברו את המונופול של התקשורת המגויסת.
- השמיעו את קולכם. ברשתות החברתיות, בשיחות עם חברים ומשפחה. הראו שיש רוב דומם וגדול שתומך במנהיג שלו בזמן מלחמה.
- אל תתייאשו ואל תהיו אדישים. הבינו שזו מלחמה על הבית. מלחמה על זכותנו לבחור את מנהיגינו, ומלחמה על היכולת שלנו לנצח את אלו הקמים עלינו לכלותנו. הקרב הזה יוכרע על ידי הרוח שלכם.