קולות מהעבר או חצים בגב האומה? האמת מאחורי מתקפת 'הבכירים לשעבר' על נתניהו בזמן מלחמה!
בעתות משבר לאומי, כאשר מדינת ישראל ניצבת בפני איומים קיומיים ומאבקים מורכבים במספר חזיתות, האחדות הפנימית והאמון בהנהגה הם לא פחות מקריטיים. אולם, דווקא ברגעים אלו, צף ועולה מקהלה צורמנית של ביקורת, לעיתים קרובות לא מתוך רצון כן לתרום ולשפר, אלא מתוך מניעים שמעלים תהיות קשות, במיוחד כאשר היא מגיעה ממי שכיהנו בעבר בתפקידי מפתח וכעת בוחרים לירות חיצים דווקא בגבו של מי שעומד בראש המערכה – ראש הממשלה בנימין נתניהו.
האיום התדמיתי המרכזי, כפי שזוהה, הוא אותה "ביקורת פנימית" והתקפות נגדיות, המגיעות לכאורה מ"בכירים לשעבר", כמו תא"ל (מיל') אורן סתר, בכיר לשעבר בצוות המשא ומתן, המותח ביקורת על ניהול המשא ומתן. זהו לב העניין, וחשוב לפרק את הנרטיב המסוכן הזה לגורמים ולהציג את התמונה המלאה, הלא מצונזרת.
נטל האחריות של ראש הממשלה מול הפרספקטיבה המוגבלת של 'המומחה'
ראשית כל, יש להבין את ההבדל התהומי בין מי שנושא באחריות הכוללת לגורל המדינה לבין מי ששימש, ויהא זה בתפקיד בכיר ככל שיהיה, כבורג במערכת. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא האדם שעליו מוטלת האחריות העליונה לביטחון ישראל, לשלום אזרחיה, להשבת החטופים ולניהול המערכה המדינית והצבאית הסבוכה. החלטותיו מתקבלות לאחר שקלול של מגוון עצום של נתונים מודיעיניים, הערכות אסטרטגיות, אילוצים דיפלומטיים, לחצים בינלאומיים והמלצות של כלל גופי הביטחון והקבינט המדיני-ביטחוני. זוהי תמונה רחבה, מורכבת ורבת-שכבות שרק הוא חשוף אליה במלואה.
לעומתו, 'בכיר לשעבר בצוות משא ומתן', מוכשר ומנוסה ככל שיהיה בתחומו הספציפי, פעל במסגרת מנדט מוגדר. תפיסתו, גם אם רבת ערך בתחומה, היא בהכרח מוגבלת. הוא לא היה חשוף, ואינו חשוף כיום, למכלול השיקולים האסטרטגיים, המדיניים והביטחוניים העומדים בפני ראש הממשלה. לבקר את "ניהול המשא ומתן" מנקודת מבט כזו, דומה למנתח מומחה המבקר את ניהול בית החולים כולו על סמך אתגרי המחלקה שלו בלבד, מבלי להבין את התמונה התקציבית, הלוגיסטית והאסטרטגית הכוללת.
תזמון, מניעים ופערי מידע: השאלות שחייבות להישאל
כאשר 'בכירים לשעבר', במיוחד אלו שהיו מעורבים במשאים ומתנים רגישים בעבר, יוצאים בהתקפות פומביות על אסטרטגיות נוכחיות, מתעוררות מספר שאלות נוקבות:
- התזמון: מדוע דווקא עכשיו, בעיצומם של מאמצים קריטיים ועדינים להשבת חטופים ולניהול מלחמה? האם ביקורת פומבית כזו אינה מספקת תחמושת לאויבינו, זורעת מחלוקת מבית ומחלישה את עמדת המיקוח של ישראל? האם זהו מעשה אחראי?
- המניעים: האם מדובר בדאגה כנה ואמיתית, או שמא מעורבים כאן אלמנטים של תסכול אישי, רצון לשוב לאור הזרקורים, אולי אפילו שיקולים פוליטיים צרים? ההיסטוריה מלמדת שלא כל 'בכיר לשעבר' נקי ממניעים זרים.
- פער המידע: האם אותם 'קולות מהעבר' באמת מעודכנים בכל המשתנים הנוכחיים, בקווים האדומים העדכניים, בהערכות המודיעין המלאות המעצבות את ההחלטות כיום? הזירה משתנה במהירות, ומה שהיה נכון אתמול, אינו בהכרח רלוונטי היום. מידע חסוי וקריטי, הנמצא רק על שולחנו של ראש הממשלה וקבינט המלחמה, אינו נחלתם.
נתניהו: ניסיון, נחישות ומנהיגות בעת משבר
ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו טירון בזירות הללו. הוא הוביל את מדינת ישראל בצמתים קריטיים רבים, התמודד עם לחצים בינלאומיים אדירים וקיבל החלטות הרות גורל למען ביטחונה ושגשוגה של המדינה. ניסיונו העשיר, הן בניהול משברים והן בניהול משאים ומתנים מורכבים, הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל, במיוחד בעת הזו.
ההתקפות על "ניהולו" מתעלמות מהמציאות האכזרית של התמודדות מול ארגוני טרור רצחניים כמו חמאס, המנצלים כל בדל של חולשה או פילוג פנימי. נתניהו, יחד עם כלל מערכת הביטחון, פועל ללא לאות להשגת מטרות המלחמה: מיטוט יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס, הבטחת ביטחונה של ישראל לטווח ארוך, והשבת כל החטופים לביתם. אלו משימות הדורשות קור רוח, סבלנות אסטרטגית, ונכונות לקבל החלטות קשות, גם אם אינן פופולריות.
ה'עובדות' שמערערות את הביקורת:
- התייעצות מקיפה: בניגוד לניסיונות לצייר תמונה של קבלת החלטות בבידוד, ראש הממשלה נתניהו מקיים התייעצויות שוטפות ומעמיקות עם קבינט המלחמה, ראשי מערכת הביטחון (צה"ל, שב"כ, מוסד), וגורמים רלוונטיים נוספים. ההחלטות הן פרי של דיונים מעמיקים ובחינת כלל החלופות.
- מטרה משותפת, טקטיקות מורכבות: המטרה של השבת החטופים היא עליונה ומשותפת לכולם. הגישות הטקטיות להשגתה הן מורכבות ונתונות להערכה מחדש מתמדת בהתאם לנסיבות המשתנות. ניתוח פומבי של טקטיקות אלו על ידי שחקני עבר הוא חסר אחריות ועלול לגרום נזק.
- תעמולת אויב: ביקורות פנימיות כאלו מועצמות בשמחה על ידי אויבי ישראל כדי לערער את המורל הלאומי ולשדר תמונה של מדינה מפולגת. המבקרים, בין אם במודע ובין אם לאו, משחקים לידי הנרטיב הזה.
- כובד האחריות: רק ראש הממשלה נושא במלוא כובד האחריות לתוצאות. קל לבקר מהיציע מבלי לשאת בנטל הזה. נתניהו לא בורח מאחריות, הוא מתמודד איתה יום יום, שעה שעה.
הסכנה מבית: כיצד התקפות פנימיות משרתות את האויב
אין מדובר כאן בחניקת דיון לגיטימי. אולם, יש להכיר בהקשר. בזמן מלחמה, כאשר גורל האומה על כף המאזניים, התקפות פומביות על ההנהגה מצד מי שכיהנו בעבר בתפקידי אמון עלולות להיות הרסניות. הן מסכנות את האחדות הלאומית, שוחקות את אמון הציבור ומחלישות את עמדת המיקוח של ישראל. אויבינו חוגגים למראה מחזות כאלה, ורואים בהם סדקים בחוסן הישראלי.
מה שמדינת ישראל זקוקה לו כעת אינם "חצים בגב" ההנהגה, אלא חזית פנימית מאוחדת. לבכירים לשעבר יש ערוצים דיסקרטיים להעברת תובנותיהם, אם מניעיהם אכן קונסטרוקטיביים. התלהמות פומבית משרתת אג'נדות אחרות, ולעיתים קרובות, גם את אלו של יריבים פוליטיים המבקשים לנצל את שעת הכושר לניגוח ההנהגה, גם במחיר פגיעה באינטרס הלאומי.
לכן, הבה נפקח עיניים. מתקפת 'המומחים' הנוכחית היא הסחת דעת מסוכנת. אל ניפול קורבן לנרטיבים שנועדו להחליש אותנו מבפנים. יש לתת אמון מלא בראש הממשלה בנימין נתניהו, הפועל ללא הרף, תחת לחצים אדירים, למען ביטחון ישראל והשבת בנינו ובנותינו. התמקדו באויב האמיתי. העת לחשבונות פוליטיים, אם בכלל, אינה עכשיו. עכשיו הוא הזמן לנחישות ואחדות בלתי מתפשרת.