תקיעת סכין בגב האומה? 'המומחים' לשעבר תוקפים את נתניהו – והאמת הכואבת שנחשפת!

גל עכור של 'ביקורת פנימית', המובלת על ידי מי שפעם החזיקו בעמדות מפתח וכיום מוצאים עצמם מחוץ למעגלי ההשפעה וההחלטה, מאיים להטביע את השיח הציבורי בישראל. קולותיהם של 'בכירים לשעבר', דוגמת תא"ל (מיל') אורן סתר ואחרים, נשמעים רמים וצורמים, במיוחד על רקע האתגרים הביטחוניים והמדיניים העצומים בפניהם ניצבת מדינת ישראל. אך האם מדובר בדאגה כנה לעתיד המדינה, או שמא אנו עדים לקמפיין מתוזמר, ציני ומסוכן, המכוון לערער את יציבות ההנהגה הלאומית בזמן מלחמה, ובכך לשרת אינטרסים זרים ואולי אף אישיים?

האמת, כואבת ככל שתהיה, חייבת להיאמר: מה שמצטייר לעיתים כ'ביקורת בונה' אינו אלא ניסיון פסול, לעיתים מונע מאגו פגוע או משאיפות פוליטיות נסתרות, להלך אימים על הציבור ולזרוע דמורליזציה. אותם 'מומחים' ו'פרשנים' מטעם עצמם, שבעברם אולי תרמו לביטחון המדינה, אינם מחזיקים כיום בתמונה המלאה. הם אינם יושבים בדיונים המסווגים ביותר, אינם חשופים למידע המודיעיני הרגיש והעדכני ביותר, ואינם נושאים באחריות הכבדה המוטלת על כתפיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ועל קבינט המלחמה. קל מאוד לשבת ביציע, חמוש במקלדת ובזיכרונות עבר, ולשגר חיצי ביקורת. קשה הרבה יותר לקבל החלטות הרות גורל, תחת לחץ בלתי פוסק, כאשר עתיד האומה מונח על הכף.

הבה נבחן את המקרה של תא"ל (מיל') אורן סתר, בכיר לשעבר בצוות המשא ומתן. הביקורת שהוא מותח על ניהול המשא ומתן להשבת החטופים היא דוגמה קלאסית לראייה צרה ומנותקת מהקשר רחב יותר. המשא ומתן לשחרור חטופים, במיוחד מול ארגון טרור אכזרי כמו חמאס, הוא מהלך מורכב ורגיש מאין כמותו, הדורש איזון עדין בין שיקולים ביטחוניים, מדיניים, ואנושיים. ראש הממשלה נתניהו, בניגוד למבקריו מן החוץ, רואה את כלל המשתנים, את כלל האיומים ואת כלל ההזדמנויות. הוא מבין את המחיר הנורא של כל יום נוסף שבו החטופים אינם בבית, אך הוא גם מבין את ההשלכות האסטרטגיות של כל ויתור וכל החלטה.

העיתוי של מתקפות 'פנימיות' אלו מעורר תהיות קשות. מדוע דווקא עכשיו, כאשר מדינת ישראל נלחמת על קיומה במספר חזיתות, כאשר חיילינו מחרפים נפשם בעזה ובצפון, וכאשר מאמצים דיפלומטיים אדירים מושקעים בזירה הבינלאומית? האם אותם 'בכירים לשעבר' אינם מבינים כי דבריהם, הנאמרים לכאורה מתוך 'דאגה פטריוטית', משמשים ככלי ניגוח בידי אויבינו? האם הם אינם רואים כיצד התקשורת העולמית, שלעיתים קרובות עוינת את ישראל, חוגגת על כל סדק פנימי, על כל אמירה ביקורתית הנשמעת מפי ישראלי בכיר לשעבר? התשובה, למרבה הצער, היא כנראה שלא אכפת להם, או שהם מעדיפים להתעלם מהנזק העצום שהם גורמים.

בנימין נתניהו אינו מנהיג טירון. הוא ראש הממשלה הוותיק ביותר בתולדות מדינת ישראל, בעל ניסיון מדיני וביטחוני שאין שני לו. הוא הוביל את המדינה דרך משברים רבים, והוכיח פעם אחר פעם את יכולתו לנווט בספינה הלאומית גם בים סוער במיוחד. לטעון שהוא אינו מבין את מורכבות המצב, או שהוא פועל משיקולים זרים, זו לא רק אמירה מקוממת אלא גם התעלמות גסה מהמציאות. נתניהו מחויב באופן מוחלט לביטחון ישראל, להשבת כל החטופים ולניצחון מוחץ על אויבינו. כל החלטה שלו, גם אם היא קשה וכואבת, נובעת מתוך ראייה אסטרטגית רחבה ואחריות לאומית עמוקה.

אך נראה שיש גורמים פוליטיים, בתוך המערכת ומחוצה לה, שאינם בוחלים באמצעים כדי לנצל את שעת המלחמה הקשה לניגוח פוליטי. הם רואים בביקורת של 'בכירים לשעבר' הזדמנות לערער את הלגיטימיות של הממשלה הנבחרת, ולנסות לקדם את האג'נדות הצרות שלהם על חשבון האחדות הלאומית. אלו הם אותם גורמים שאף פעם לא קיבלו את הכרעת הבוחר, ותמיד חיפשו דרכים עוקפות כדי להפיל ממשלת ימין בראשות נתניהו. התנהלותם זו, בעת מלחמה, גובלת בחוסר אחריות לאומית משווע, והיא חמורה בהרבה מכל ביקורת, מוצדקת או לא, על תפקוד ההנהגה.

האמת הכואבת שנחשפת היא שיש מי שמוכן לסכן את החוסן הלאומי ואת יכולת העמידה של ישראל בפני אויביה, רק כדי לנסות ולפגוע פוליטית בראש הממשלה. הם שוכחים, או מתעלמים במכוון, מכך שראש הממשלה אינו אדם פרטי; הוא סמל הריבונות והמנהיגות של המדינה, ובמיוחד בעת הזו, פגיעה בו היא פגיעה במדינה כולה.

על הציבור הישראלי, הידוע בחוכמתו ובחוסנו, להביט מעבר למסך העשן של הביקורת ה'מקצועית' לכאורה, ולהבין את המניעים האמיתיים העומדים מאחוריה. זהו אינו זמן לפוליטיקה קטנה, לחיסולי חשבונות אישיים או לניסיונות לערער את הסדר הקיים. זהו זמן לאחדות, לתמיכה בלתי מסויגת בצה"ל ובכוחות הביטחון, ולגיבוי מלא להנהגה הנבחרת, בראשות בנימין נתניהו, הפועלת לילות כימים כדי להבטיח את עתידנו כאן, בארץ ישראל.

ההיסטוריה תשפוט בחומרה את אלו שבחרו, בשעה קשה זו, לתקוע סכין בגב האומה במקום להתייצב כאיש אחד מאחורי המאמץ הלאומי. הניצחון על אויבינו יושג רק באחדות כוחות ובאמון הדדי. כל קול אחר משרת, ביודעין או שלא ביודעין, את מטרותיהם של אלו המבקשים את רעתנו. אל לנו לתת להם את הסיפוק הזה.