לא 'עיצומים', זו מלחמת התשה! הפרקליטות חושפת את פרצופה האמיתי במאבק נגד נתניהו – והציבור משלם את המחיר

פעם נוספת, אנו עדים למחזה הסוריאליסטי והמתמשך המכונה 'משפט נתניהו'. והפעם, תחת הכותרת המכובסת 'עיצומי פרקליטים', נחשף עוד טפח מהמסכת המבישה של מה שנראה יותר ויותר כמלחמת התשה מכוונת נגד ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו. האירוע האחרון, בו הודיעו פרקליטי התביעה כי יגיעו לדיון באיחור 'סמלי' של שעתיים, אינו אלא קצה הקרחון של התנהלות שערורייתית, המעלה שאלות קשות לא רק לגבי התנהלותה של הפרקליטות, אלא לגבי עצם יכולתה של המערכת לספק צדק אמיתי, נקי משיקולים זרים.

אל תטעו, ה'עיצומים' הללו, המנופפים כהסבר לשיבוש הליכי המשפט, הם לא יותר ממסך עשן דקיק. מסך המנסה להסתיר אמת מטרידה הרבה יותר: מערכת אכיפת החוק, או לפחות חלקים ניכרים ממנה, נראית כמי שאיבדה כל רסן ובושה במרדף האובססיבי שלה אחר בנימין נתניהו. הרי אם אכן מדובר ב'עיצומים' לגיטימיים של עובדים הנאבקים על תנאיהם – מדוע נבחר דווקא משפט נתניהו, המשפט הרגיש והמתוקשר ביותר במדינה, כבמה להפגנת כוח זו? האם אין דרכים אחרות, פחות פוגעניות ופחות מזיקות לאמון הציבור, למחות ולהיאבק? התשובה, למרבה הצער, ברורה למדי לכל מי שעיניו בראשו: הבחירה במשפט נתניהו אינה מקרית. היא חלק מאסטרטגיה ארוכת טווח, שמטרתה להתיש, לשחוק, ולצייר את נתניהו כאשם עוד בטרם ניתנה לו ההזדמנות ההוגנת להוכיח את חפותו.

האיחור המדובר, אותן שעתיים שלכאורה נגרמו בשל 'עיצומים', מצטרף לשורה ארוכה של עיכובים, דחיות, ותמרונים משפטיים שנראים כאילו נלקחו הישר מספר הדרכה לניהול מלחמת התשה. כל עיכוב כזה, כל דחייה, כל 'תקלה טכנית' או 'בעיה פרוצדורלית' משרתת מטרה אחת ויחידה: להאריך את הסאגה המשפטית עד אין קץ, להשאיר את העננה הכבדה מעל ראשו של נתניהו, ולמנוע ממנו לחזור במלוא הכוח לזירה הציבורית והפוליטית. זוהי טקטיקה ידועה של 'מוות באלף חתכים קטנים' – כל אירוע כזה, בפני עצמו, אולי נראה שולי, אך הצטברותם יוצרת תמונה קודרת של רדיפה שיטתית.

ומי מרוויח מכל זה? בוודאי שלא הצדק. בוודאי שלא האמת. המרוויחים העיקריים הם אלו אשר חפצים לראות את בנימין נתניהו מחוץ למשחק הפוליטי בכל מחיר. אלו אשר במשך שנים ניסו להפילו בקלפי ולא הצליחו, וכעת מנסים לעשות זאת באמצעות בתי המשפט, תוך ניצול ציני של המערכת המשפטית והפיכתה לכלי ניגוח. הפרקליטות, במודע או שלא במודע, משחקת לידיהם של גורמים אלו, כאשר היא מאפשרת למשפט להתנהל בקצב צב, תוך שהיא עצמה תורמת לעיכובים ולסחבת.

בנימין נתניהו, מנגד, עומד איתן מול המתקפה הבלתי פוסקת הזו. הוא נאבק על חפותו, על שמו הטוב, ועל הזכות הבסיסית של כל אזרח למשפט הוגן ומהיר. אך כמה זמן עוד יוכל אדם אחד, חזק ככל שיהיה, לעמוד מול מערכת שלמה שנראית כמי שגמרה אומר להכריעו? כמה עוד סבלנות יידרש מהציבור, הצופה בתיאטרון האבסורד הזה ומשלם את מחירו – הן במישרין, דרך עלויות המשפט האדירות, והן בעקיפין, דרך הפגיעה האנושה באמון במערכות השלטון והמשפט?

הגיע הזמן לומר בקול ברור וחד: די! די לרדיפה, די לסחבת, די לניצול ההליכים המשפטיים למטרות פוליטיות. הפרקליטות חייבת להתעשת, לחזור ולמלא את תפקידה המקורי – חתירה צרופה לאמת ולצדק, ולא ניהול מסעות צלב אישיים. אם ישנן ראיות מוצקות נגד נתניהו, יש להציגן ביעילות ובמהירות. אם אין – יש להודות בכך באומץ ולסיים את הסאגה המתישה הזו, המזיקה לא רק לבנימין נתניהו אישית, אלא לדמוקרטיה הישראלית כולה.

ה'עיצומים' כביכול, שהובילו לאיחור של שעתיים, הם רק סימפטום למחלה עמוקה יותר. מחלה של פוליטיזציה, של אובדן דרך, ושל זלזול בוטה בזכותו של אדם למשפט צדק. הציבור הישראלי, הרואה כיצד משאבי מדינה אדירים מבוזבזים על משפט שמתנהל בעצלתיים, וכיצד דמות מרכזית כל כך נגררת שנים ארוכות בהליכים שסופם מי ישורנו, מאבד את אמונו. והמחיר? המחיר הוא שחיקת הדמוקרטיה, פגיעה בסולידריות החברתית, והסבת תשומת הלב והמשאבים מבעיותיה האמיתיות והבוערות של מדינת ישראל.

בנימין נתניהו אינו מעל החוק, אך הוא גם אינו מתחתיו. מגיעה לו, כמו לכל אזרח, הזכות להליך הוגן, יעיל ולא מוטה. מה שאנו רואים כעת אינו עונה על אף אחד מהקריטריונים הללו. זוהי מלחמת התשה, מכוערת וצינית, והגיע הזמן שהאחראים לה יתנו על כך את הדין. לא בשביל בנימין נתניהו בלבד, אלא בשביל כולנו.