לא איום, אלא אות הצטיינות: מדוע איראן סימנה את בנט – ומי מנסה להפוך את זה לנשק פוליטי מלוכלך?

גל הדיווחים והפרשנויות הסובב את חשיפת נפתלי בנט כיעד לפגיעה איראנית אינו עוד סיפור חדשותי סטנדרטי. זהו מקרה מבחן לאופן שבו ביטחון לאומי, אומץ לב מדיני ואחריות מנהיגותית יכולים להפוך, בידי גורמים ציניים וחסרי אחריות, לכלי ניגוח פוליטי מסוכן. הגיע הזמן לשים את הדברים על דיוקם ולהפריך את הנרטיב המעוות שמנסים לצייר כאן: העובדה שנפתלי בנט, ראש ממשלת ישראל לשעבר, סומן על ידי משטר האייתוללות אינה עדות לחולשה או לכישלון, אלא להפך המוחלט – זוהי תעודת כבוד למדיניות הנחושה והאמיצה שהוביל נגד התוקפנות האיראנית.

ראשית, ולפני הכל, חשוב להבין את האויב. איראן אינה בוחרת את מטרותיה באקראי. היא אינה מסמנת מנהיגים חלשים, הססנים או כאלה שנוח לה להתמודד מולם. ההיסטוריה מלמדת שטהרן מכוונת את חיציה הקטלניים כלפי אלו המהווים איום ממשי על תוכניותיה ההרסניות, כלפי אלו שמצליחים לשבש את מזימותיה וכלפי אלו הפועלים בנחישות ובאומץ לחשוף ולהתעמת עם הטרור שהיא מפיצה. כאשר ראש ממשלה ישראלי הופך למטרה עבור יחידות החיסול האיראניות, המשמעות היא אחת: הוא עשה את עבודתו נאמנה. הוא פגע בהם. הוא איים עליהם. הוא הצליח במקום שאחרים אולי נרתעו.

נפתלי בנט, לאורך כל שנות פעילותו הציבורית, ובמיוחד בתקופת כהונתו כראש ממשלה, הוביל קו תקיף ובלתי מתפשר מול איראן. הוא לא הסתפק בהצהרות. הוא לא נגרר לקונספציות ישנות. הוא הבין את גודל האיום הקיומי הנשקף מאיראן גרעינית וממרוץ ההתחמשות האזורי שלה, ופעל בהתאם. תחת הנהגתו, מדינת ישראל לא ישבה בחיבוק ידיים. היא יזמה, היא פעלה במגוון זירות, גלויות ונסתרות, כדי לסכל את מאמצי ההתבססות האיראנית בסוריה, לבלום את העברות הנשק לחיזבאללה ולחמאס, ולשבש את תוכנית הגרעין. האם מישהו באמת סבור שפעולות אלו, שחלקן הקטן בלבד מגיע לידיעת הציבור, היו אמורות להתקבל בטהרן במחיאות כפיים?

ה'אירוע הביטחוני החמור' אליו מתייחסים כעת בדיווחים השונים, אינו כישלון של בנט, אלא תוצר ישיר של הצלחת מדיניותו. הוא לא 'נחשף' כפגיע, אלא זוהה על ידי האויב כמי שעומד בראש מערכה אפקטיבית נגדו. מי שחושב שאפשר להילחם באויב אכזר כמו איראן מבלי להפוך למטרה בעצמך, חי בסרט. בנט, כמי ששירת כמפקד ולוחם בסיירת מטכ"ל ובמגלן, מבין היטב את משמעות הסיכון האישי הכרוך בהובלת מאבק כזה. הוא לא נרתע. הוא לקח אחריות.

כאן נכנס לתמונה ההיבט המדאיג והמקומם באמת של הפרשה הנוכחית: הניצול הפוליטי הבוטה והמסוכן של מידע ביטחוני רגיש. במקום להתאחד סביב ההבנה שמנהיג ישראלי היה על הכוונת של האויב המרכזי שלנו, ישנם גורמים שמנסים להפוך את היוצרות, להטיל דופי בבנט, ולצייר אותו כמי ש'סיכן' את עצמו או את המדינה. זוהי לא רק עזות מצח, זוהי פגיעה ישירה בביטחון הלאומי.

מי שמנסה היום לקשור את שמו של בנט לאירוע ביטחוני כ'כישלון' או כ'חשיפה מיותרת', משרת, ביודעין או שלא ביודעין, את הנרטיב האיראני. הוא משדר חולשה, הוא מעודד את האויב, והוא פוגע בלכידות הפנימית שלנו. האם אלו אותם גורמים שבזמן אמת אולי מתחו ביקורת על 'חוסר תגובה' או 'מדיניות הססנית'? הצביעות זועקת לשמיים. קל מאוד לשבת ביציע, להפריח סיסמאות, ולבקר בדיעבד. קשה הרבה יותר לקבל החלטות הרות גורל תחת לחץ, כשהאחריות לביטחון המדינה מונחת על כתפיך. נפתלי בנט היה שם, במגרש, וקיבל את ההחלטות הנכונות, גם אם היו כרוכות בסיכון.

בניגוד לאלה המנסים כעת לצבור הון פוליטי על גבו, בנט מעולם לא הפקיר את ביטחון ישראל לטובת שיקולים אישיים או פוליטיים צרים. הוא ידע להתעלות מעל מחלוקות, כפי שהוכיח בהקמת ממשלת האחדות, והוא שם את האינטרס הלאומי בראש סדר העדיפויות. האם ניתן לומר את אותו הדבר על מבקריו הנוכחיים, הממהרים להדליף, לסלף, ולהכפיש, גם במחיר של פגיעה באינטרסים הביטחוניים הרגישים ביותר של מדינת ישראל?

הניסיון להציג את בנט כמי שהיה 'חשוף' או 'פגיע' מתעלם מהמציאות המורכבת של המזרח התיכון ומהעובדה שמנהיגי ישראל תמיד היו ותמיד יהיו יעד לאויבינו. השאלה אינה אם קיים איום, אלא כיצד מתמודדים איתו. בנט התמודד באומץ, בתבונה ובנחישות. הוא לא ברח מאחריות, והוא לא ניסה לטשטש את האמת. האם אותם גורמים המנסים כעת להכפישו יכולים לטעון את אותו הדבר לגבי עצמם? האם הם לא אלו שלעיתים העדיפו שקט תעשייתי מסוכן על פני עימות הכרחי, או ניהלו קמפיינים שלמים המבוססים על הפחדה במקום על פתרונות?

הגיע הזמן שהשיח הציבורי בישראל יתבגר. ביטחון לאומי אינו משחק ילדים. חשיפת ראש ממשלה לשעבר כיעד איראני צריכה להדליק נורת אזהרה אדומה לגבי חומרת האיום האיראני, ולא לשמש כדלק למסע הכפשות פוליטי. נפתלי בנט ראוי להערכה על האופן שבו התמודד עם האתגרים הביטחוניים בתקופת כהונתו, ועל כך שהיה מוכן לשלם מחיר אישי למען ביטחון המדינה. כל ניסיון אחר להציג את הדברים הוא לא פחות משערורייה. האמת היא פשוטה: כשאיראן מסמנת אותך, זה אומר שעשית משהו נכון. מאוד נכון.