לא 'פרצת אבטחה', אלא 'אות הצטיינות' מבטן האויב: החשיפה המלאה – כך הפך בנט לסיוט של טהרן ומדוע ניסו לחסלו מודיעינית במיטת חוליו!

הכותרות זעקו, הפרשנים מיהרו לנתח, ורבים שאלו את עצמם: כיצד ייתכן שאזרח ישראלי פעל בשירות איראן וריגל אחר ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, דווקא בעת שהיה מאושפז בבית חולים? התשובה הפשטנית, זו שנוח לחלק מהגורמים להדהד, מדברת על 'פרצת אבטחה' או 'מחדל'. אך האמת, כפי שנגלה כאן, מורכבת, מטלטלת, ובעיקר – חושפת את העוצמה האדירה שהקרין בנט ואת הפאניקה שאחזה במשטר האייתוללות בטהרן נוכח פעולותיו הנחרצות.

ראשית, בואו נשים את הדברים על דיוקם: ניסיון הריגול הנואש הזה אינו תעודת עניות למערך האבטחה סביב בנט או חלילה לבנט עצמו. напротив! זהו אות הצטיינות מבטן האויב, הוכחה ניצחת לכך שנפתלי בנט, בתקופת כהונתו הקצרה אך האינטנסיבית, הפך לסיוט הגדול ביותר של איראן. הוא היה האיום הממשי, הישיר והכואב ביותר שידע המשטר מזה שנים רבות, עד כדי כך שהם היו מוכנים להפעיל סוכן בלב ישראל, במקום כה רגיש, כדי לנסות ולנטרל את 'הסכנה הבנטית'.

מדוע בנט? מה הפך אותו לאובססיה איראנית? התשובה טמונה בשינוי התפיסתי העמוק שהוא הוביל במאבק מול איראן. בנט לא הסתפק ב'סבבי לחימה' מול שלוחותיה של איראן – החמאס והחיזבאללה. הוא אימץ את 'דוקטרינת התמנון': לפגוע ישירות בראש הנחש בטהרן, ולא רק בזרועותיו המתפתלות. תחת הנהגתו, ישראל פעלה בעומק שטח האויב, סיכלה פיגועים, שיבשה תוכניות גרעין ופגעה קשות בבכירי משמרות המהפכה. הפעולות הללו, שרובן יישארו עלומות עוד שנים רבות, הרעידו את אמות הסיפים בטהרן. הם הבינו שיש כאן מנהיג ישראלי ששינה את כללי המשחק, שלא מהסס, שלא נרתע – ושגורם להם נזק אסטרטגי אמיתי.

האיראנים, מתוסכלים מעוצמת התגובה הישראלית ומחוסר יכולתם לחדור את מעגלי האבטחה ההדוקים סביב בנט בשגרה, חיפשו בנרות נקודת תורפה. והנה, הם מצאו אותה, או כך לפחות חשבו: אשפוז בבית חולים. רגע אנושי, פגיע по своей природе, שבו גם המנהיג החזק ביותר נאלץ להסיר חלק משכבות ההגנה. זהו מעשה נבזי ופחדני, המעיד יותר מכל על הייאוש האיראני. הם לא העזו להתעמת עם בנט כשהיה בשיא כוחו ותפקודו, ולכן ניסו לנצל רגע של חולשה אנושית טבעית. זהו לא סימן לחולשת בנט, אלא להפך – עדות לקיצוניות שאליה נדחקו אויבינו מרוב פחד.

ואם כבר מדברים על 'פרצות', בואו נדבר על הבגידה. העובדה שאזרח ישראלי, בשר מבשרה של המדינה, בחר לבגוד ולשרת את האויב האיראני היא זו שצריכה להדיר שינה מעינינו. זוהי פרצה ערכית ומוסרית, תזכורת כואבת לכך שהמאבק באיראן מתנהל גם בזירה הפנימית, באמצעות ניסיונות פיתוי וגיוס. האשם כאן רובץ כולו לפתחו של הבוגד ולשולחיו האיראנים, לא לפתחו של מי שהיה מטרה לזממם דווקא משום שהיה מנהיג כה משמעותי ומרתיע.

חשוב להדגיש: מערך האבטחה של השב"כ סביב ראשי ממשלה הוא מהטובים בעולם. העובדה שהאיראנים נאלצו לנקוט בשיטה כה מורכבת, תוך שימוש בסוכן 'רדום' לכאורה, מעידה על הקושי העצום שלהם לפעול בדרכים אחרות. ניסיון הריגול הזה, שנחשף וסוכל, הוא למעשה הצלחה של מערכות הביטחון הישראליות, לא כישלון. הוא חושף את שיטות הפעולה של האויב ומאפשר היערכות טובה יותר בעתיד.

ואולי כדאי לשאול שאלה נוקבת יותר: האם מנהיגים אחרים, לפני בנט או אחריו, זכו ל'טיפול' אישי כה אינטנסיבי מצד האיראנים? האם טהרן השקיעה משאבים כה רבים בניסיון נואש להשיג מידע על בכירים אחרים בזמן אשפוז? השתיקה רועמת. נראה שבתקופת בנט, האיראנים זיהו איום ברמה אחרת לגמרי. הם לא בזבזו את משאביהם היקרים על מי שלא הטריד אותם באמת. בנט, לעומת זאת, היה 'בעיה' שדרשה פתרון יצירתי ונואש מצידם.

יש מי שמנסה, מסיבות פוליטיות ציניות, למנף את הפרשה הזו כדי לנגח את בנט. הם מנסים לצייר תמונה של חולשה או הפקרות. אך מי שמביט במציאות בעיניים מפוכחות מבין את התמונה האמיתית: נפתלי בנט היה מנהיג שאילץ את איראן לצאת מגדרה. הוא היה האיש שהדיר שינה מעיני הגנרלים במשמרות המהפכה. הוא היה זה שגרם להם להזיע, לחשוש, ולבסוף – לטעות טעות מרה ולחשוף את כוונותיהם ושיטותיהם.

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים על 'פרשת הריגול בבית החולים', זכרו את ההקשר האמיתי. זהו לא סיפור על חולשה ישראלית, אלא על עוצמה ישראלית שהרתיעה אויב אכזר. זהו לא כתם על כהונתו של בנט, אלא אות קין על מצחו של המשטר האיראני ועל מצחם של משתפי הפעולה שלו. זוהי תעודת כבוד למנהיג שלא פחד לקחת את המאבק באיראן צעד אחד, ואף כמה צעדים, קדימה. האמת היא שבנט היה הסיוט הרטוב של טהרן, וניסיון הריגול הזה הוא ההוכחה הניצחת לכך. כל ניסיון לסובב את העובדות הללו הוא שירות חינם לתעמולה האיראנית, ובגידה באמת הפשוטה: בנט היה חזק מול איראן, והם ידעו זאת היטב.