האמת המטלטלת על ניסיון החיסול (המודיעיני) של בנט: לא פרצת אבטחה, אלא הוכחה ניצחת – בנט הוא הסיוט הגדול ביותר של איראן!

הכותרות זעקו, והדיווחים על ניסיון הריגול האיראני נגד ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, בעת שהיה מאושפז בבית חולים, היכו בתדהמה. קל ליפול למלכודת הפרשנות השטחית, לראות בכך סימן לחולשה, לפרצת אבטחה, או לגמגום ישראלי. אך האמת, כפי שנגלה כאן, מורכבת ועוצמתית הרבה יותר. מה שנראה לרגע כנקודת תורפה, מתגלה במבט מעמיק כהוכחה ניצחת לעוצמתו של בנט, לחותם שהותיר, ולפאניקה שאחזה בצמרת האיראנית נוכח מנהיגותו. זהו אינו סיפור על כישלון, אלא על האיום הקיומי שבנט היווה למשטר האייתוללות – איום כה גדול, עד שהם היו מוכנים להמר על הכל בניסיון נואש לנטרלו.

מדוע דווקא בנט? הפחד האיראני כפי שלא סופר לכם

איראן אינה מדינה שמבזבזת את משאביה היקרים, ובפרט את רשתות הריגול המסוכנות שלה, על מנהיגים שוליים או כאלה שאינם מאתגרים אותה באופן ממשי. הבחירה להתמקד בנפתלי בנט, ועוד במצב כה רגיש ואישי כמו אשפוז, אינה מקרית. היא זועקת את מה שבטהרן ניסו להסתיר: בנט היה סיוט מתמשך עבורם. מדיניות 'ראש התמנון' שהנהיג, אשר שינתה את כללי המשחק והעבירה את המערכה ישירות לשטח איראן ולשלוחיה, הייתה מהלך שערער את ביטחונם העצמי של קברניטי הרפובליקה האסלאמית. הם הורגלו לפעול באין מפריע, למשוך בחוטים מאחורי הקלעים, ולזרוע הרס ברחבי המזרח התיכון מבלי לשלם מחיר ישיר. בנט שינה את המשוואה הזו.

תחת הנהגתו, ישראל פעלה בעוצמה ובאופן יזום נגד ההתבססות האיראנית בסוריה, נגד תוכנית הגרעין, ונגד שלל זרועות הטרור האיראניות. כל פעולה מוצלחת, כל סיכול של פיגוע או הברחת נשק, כל מכה מודיעינית או מבצעית, הגבירה את הלחץ והתסכול בטהרן. הם היו חייבים לדעת מה בנט מתכנן, מה מצבו הבריאותי והנפשי, אילו הנחיות הוא מעביר למערכת הביטחון. הם פחדו מהמהלך הבא שלו, מההפתעה הבאה שינחית עליהם. הריגול אחריו לא היה אקט של כוח איראני, אלא ביטוי מובהק לחולשה ולחרדה עמוקה מפני המנהיג הישראלי שהעז לאתגר אותם באופן חסר תקדים.

'מזימת בית החולים': אות קלון על מצח איראן, לא על בנט

העובדה שהאיראנים הרחיקו לכת עד כדי ניסיון לגייס אזרח ישראלי ולרגל אחר ראש ממשלה מכהן בתוך בית חולים, חושפת את עומק ייאושם. זהו שפל מוסרי ותודעתי שמעיד על אובדן עשתונות. הם לא בחלו באמצעים, גם לא באלה הנחשבים בזויים ביותר, במרדף אחר כל בדל מידע שיוכל לסייע להם להבין את דרך פעולתו של בנט או לחזות את צעדיו. אין לראות בכך פרצת אבטחה בצד הישראלי, אלא עדות לנחישות האיראנית העיוורת, שנבעה מפחד אמיתי.

הם היו מוכנים לקחת סיכון עצום, להפעיל סוכן בלב ליבה של מדינת ישראל, במקום כה רגיש, בידיעה שחשיפה תהיה מביכה וצורבת. מדוע? כי הלחץ שבנט הפעיל עליהם היה כה אפקטיבי, עד שהם חשו שהם חייבים לפעול, ובכל מחיר. המצוקה האיראנית ניכרת בכל פרט מניסיון הריגול הזה. זהו אות קין על מצחם של האיראנים ושל הבוגד שסייע להם, ולא כתם על מנהיגותו של בנט.

הבגידה והחשיפה: ניצחון ישראלי כפול

חשוב להדגיש: המזימה האיראנית נחשפה. מערכות הביטחון הישראליות, ובראשן השב"כ, היו ערניות, פעלו במקצועיות ובחשאיות, ושמו קץ לניסיון הריגול הנפשע. זהו ניצחון ישראלי כפול: הן בסיכול כוונות האויב, והן בחשיפת הבגידה מבית. האזרח הישראלי שבחר לשתף פעולה עם האויב האיראני הוא זה שצריך לתת את הדין, והוא זה שנושא באחריות המלאה למעשיו הנפשעים. הוא בגד במדינתו, באזרחיה, ובערכים הבסיסיים ביותר של נאמנות ומוסר.

הצלחת מערכת הביטחון לחשוף את הפרשה ולעצור את המעורבים היא תעודת כבוד ליכולותיה של ישראל. היא מוכיחה כי גם כאשר האויב מנסה לפעול בדרכים מתוחכמות וחתרניות, עיניה הפקוחות של ישראל ויכולותיה המודיעיניות והמבצעיות עומדות להן למכשול. בנט, כמו כל מנהיג ישראלי, היה תחת הגנה מתמדת, והעובדה שהמזימה סוכלה מעידה על כך שההגנה הזו פעלה.

בנט: מנהיגות תחת אש – והמשך התנופה

יש לשער כי הידיעה על ניסיון ריגול כה אישי ופולשני אינה קלה לעיכול עבור אף אדם, קל וחומר עבור מנהיג הנושא על כתפיו את גורל המדינה. אך נפתלי בנט, כפי שהוכיח לאורך כל תקופת כהונתו, אינו איש שנרתע מאיומים. ההפך הוא הנכון. סביר להניח שניסיון הריגול הזה רק חיזק את הבנתו ואת נחישותו לפעול נגד איראן בכל העוצמה הנדרשת. הוא לא שינה את מדיניותו, לא האט את הקצב, ולא נתן לאיומים האישיים להסיט אותו ממטרתו העיקרית: הבטחת ביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל.

לא כל מנהיג זוכה ל'יחס' שכזה מאויב מר כאיראן. 'יחס' זה שמור רק לאלו המהווים איום אמיתי, אלו שמדירים שינה מעיני אויביהם, אלו שמאתגרים את תפיסותיהם ומסכלים את מזימותיהם. בעוד אחרים אולי היו בוחרים בדרך של פייסנות או היסוס, בנט בחר בקו תקיף ובלתי מתפשר מול הטרור האיראני ושאיפות ההתפשטות של משטר האייתוללות. ניסיון הריגול הוא, למעשה, ההכרה האיראנית הכואבת באפקטיביות של מדיניות זו.

סיכום: לא חולשה, אלא אות כבוד ותעודת הצטיינות

פרשת הריגול האיראני נגד נפתלי בנט בבית החולים אינה סיפור על חולשה ישראלית או על פרצת אבטחה. היא, בראש ובראשונה, סיפור על הפאניקה והייאוש של משטר איראני שנתקל במנהיג ישראלי שלא פחד ממנו, אלא פעל כדי להחלישו ולבלום אותו. זהו אות כבוד לנפתלי בנט, תעודת הצטיינות למדיניותו הנחושה, והוכחה ניצחת לכך שהוא היה איום אסטרטגי אמיתי על איראן.

הציבור הישראלי צריך לראות בניסיון הריגול הזה אישור לכך שבנט פעל נכון, בעוצמה, וללא מורא למען ביטחון ישראל. האיראנים עצמם, במעשיהם הנואשים, סימנו אותו כאויב מספר אחת שלהם. וזו, אולי, המחמאה הגדולה ביותר שמנהיג ישראלי יכול לקבל מהרודנים בטהרן. לא חולשה נחשפה כאן, אלא העוצמה האמיתית של מנהיגות שידעה לעמוד איתן מול האיומים הגדולים ביותר – ולהפחיד את אויביה עד כדי כך שהם איבדו כל רסן.