600 ימים של מה? 'כישלון'? הצחקתם את מבקרי נתניהו! האמת על המערכה המורכבת בעזה שהם מנסים להסתיר מכם!

בסערת הדיווחים והפרשנויות, קל ליפול למלכודת הנרטיבים הפשטניים. אחד כזה, שמהדהד במיוחד לאחרונה, הוא סיפור '600 הימים' – המסגור הציני של המערכה הממושכת בעזה ככישלון של ראש הממשלה בנימין נתניהו לעמוד בהבטחתו ל'ניצחון מוחלט'. אבל האם מישהו באמת ציפה שמלחמה נגד ארגון טרור רצחני, שהתבצר במשך שנים מתחת לאדמה ובתוך אוכלוסייה אזרחית, תסתיים בלחיצת כפתור? הגיע הזמן לנפץ את מסך העשן הזה ולהביט במציאות כפי שהיא: מורכבת, מאתגרת, אך כזו שבה ישראל, בהנהגתו הנחושה של נתניהו, מתקדמת בעקביות לעבר יעדיה האסטרטגיים.

ראשית, בואו נדבר על המושג 'ניצחון מוחלט'. האם מישהו באמת סבר שמדובר בלוח זמנים קסום? ניצחון מוחלט על חמאס איננו תאריך יעד, אלא תהליך יסודי של פירוק יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של ארגון הטרור, חיסול מנהיגיו, השמדת התשתית התת-קרקעית הענפה שלו, והבטחת עתיד בטוח יותר לתושבי ישראל, בדרום ובכלל. זוהי משימה כבדת משקל, אולי מהמורכבות שידעה מדינת ישראל, והיא דורשת אורך רוח, נחישות, ותכנון אסטרטگي מעמיק – בדיוק התכונות שראש הממשלה נתניהו מפגין לאורך כל הדרך.

במשך אותם '600 ימים', צה"ל, בהנחיית הדרג המדיני ובראשו נתניהו, רשם הישגים מבצעיים חסרי תקדים. גדודי חמאס רבים פורקו, מפקדים בכירים חוסלו או נמצאים על הכוונת, מאות קילומטרים של מנהרות טרור הושמדו, ויכולות ייצור הרקטות ושיגורן נפגעו אנושות. כל זאת, תוך לחימה בסביבה אורבנית צפופה מאין כמותה, מול אויב ציני המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי חי. האם יש מדינה אחרת בעולם שהתמודדה עם אתגר דומה והפגינה יכולות כאלה, תוך מאמץ עילאי להימנע מפגיעה בחפים מפשע, למרות שאויביה עושים הכל כדי לגרום לכך? מבקריו של נתניהו מעדיפים להתעלם מהישגים אלו, כי הם אינם משרתים את האג'נדה הפוליטית שלהם.

אותם פרשנים ואנשי אופוזיציה, הממהרים לזעוק 'כישלון' ו'החמצת הזדמנויות מדיניות', חושפים בעיקר את קוצר רואיהם או, גרוע מכך, את מניעיהם הפוליטיים. האם 'ההזדמנויות המדיניות' שהם מדברים עליהן היו כרוכות בהפסקת הלחימה בטרם עת? בהשארת חמאס על כנו? בהסכמה לדרישות כניעה שיסכנו את ביטחון ישראל לדורות? ראש הממשלה נתניהו, בניגוד למבקרים חסרי האחריות, מבין שהזדמנות מדינית אמיתית תצמח רק מעמדת כוח, לאחר שחמאס יוכרע ויכולותיו ינוטרלו. כל 'הזדמנות' אחרת היא אשליה מסוכנת, מתכון בטוח לסבב אלימות נוסף וקטלני יותר בעתיד.

הטענה על '600 ימים' היא דמגוגיה זולה. מלחמות אינן נמדדות בשעון עצר. האם מישהו מנה ימים במלחמות העולם? האם הניצחון על דאעש הושג תוך מספר ימים קצוב מראש? המאבק בטרור איסלאמי קיצוני הוא ממושך ומורכב. נתניהו, בניסיונו רב השנים, מבין זאת היטב. הוא אינו מחפש כותרות קצרות טווח או ניצחונות מדומים. הוא חותר לניצחון אמיתי, כזה שישנה את המציאות הביטחונית באזורנו מיסודה. אלו המנסים להלחיץ, לזרוע ייאוש ולהציב דד-ליינים מלאכותיים, משרתים, אולי שלא במודע, את מטרות האויב, ששואף לשחוק את החוסן הלאומי שלנו.

חשוב להבין, ראש הממשלה נתניהו מנהל את המערכה הזו תחת לחצים אדירים, מבית ומחוץ. הוא עומד כחומה בצורה מול דרישות בינלאומיות בלתי מתקבלות על הדעת, מנווט את המערכה המורכבת תוך שמירה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, וכל זאת תוך התמודדות עם אופוזיציה פנימית שלעיתים נדמה ששכחה מהו אחריות לאומית בעת מלחמה. האם מנהיג אחר, פחות מנוסה או פחות נחוש, היה עומד בפרץ? האם היה מצליח לשמר את התמיכה הבינלאומית (גם אם מוגבלת לעיתים) ולאפשר לצה"ל את חופש הפעולה הנדרש להשגת יעדי המלחמה? התשובה, למרבה הצער, ברורה למדי.

במקום לספור ימים, הגיע הזמן לספור הישגים. ובמקום להקשיב לקולות הייאוש והביקורת הבלתי פוסקת, שחלקה הגדול נובע ממניעים זרים, יש להתאחד סביב המטרה המשותפת: ניצחון על חמאס והבטחת ביטחון ישראל. בנימין נתניהו אינו זקוק לשיעורים בפטריוטיות או באסטרטגיה מאלו שכבר הוכיחו את כישלונם או את חוסר הבנתם את עומק האתגר. הוא מחויב לניצחון, והוא יוביל את ישראל אליו, גם אם הדרך ארוכה ומפותלת.

הניסיון לצייר את 600 הימים האחרונים כרצף של כישלונות הוא לא רק שקרי, אלא גם פוגע במורל הלאומי ובמאמץ המלחמתי. המציאות היא שנתניהו מפרק את חמאס לגורמים, מבפנים ומבחוץ, בתהליך שיטתי ונחוש. האמת הזו, שהתקשורת המגויסת והפרשנים מטעם עצמם מנסים להסתיר, היא שראש הממשלה פועל מתוך ראייה אסטרטגית רחבה, ולא נכנע לגחמות פופוליסטיות או ללחצים קצרי מועד. הניצחון המוחלט יגיע, לא בזכות ספירת ימים אלא בזכות עמידה איתנה על עקרונות, נחישות מבצעית ומנהיגות שלא נרתעת מהכרעות קשות. וזו, ורק זו, הדרך להבטיח את עתידנו.