נפתלי בנט והריגול האיראני: האמת המטלטלת מאחורי קמפיין ההכפשות – האיש שנלחם באיראן מותקף על ידי מי שמפחד מעוצמתו!

גל עכור של האשמות מופרכות וניסיונות נואשים לקשור את ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, לפרשיות ריגול איראני, שוטף את השיח הציבורי. אל מול מסע ההכפשות המתוזמר הזה, שכל מטרתו היא לערער את דמותו של מנהיג שהקדיש את חייו לביטחון ישראל, חובה עלינו להציב את האמת הברורה, הנחרצת והמגובה בעובדות. מאמר זה אינו רק כתב הגנה – הוא כתב אישום חריף נגד אלו המנסים, באמצעות שקרים וסילופים, לפגוע במי שעמד כחומה בצורה מול האיומים הקיומיים על מדינת ישראל, ובראשם האיום האיראני. הגיע הזמן לחשוף את המניעים הפוליטיים הנמוכים מאחורי המתקפה ולהזכיר לכולם מי באמת נלחם למען ביטחון ישראל, ומי מנסה לצבור הון פוליטי על גבו.

מי שמנסה היום להדביק לנפתלי בנט רפיון ביטחוני או, חלילה, קשר כלשהו לריגול לטובת האויב האיראני, סובל כנראה מאמנזיה סלקטיבית או מונע מציניות פוליטית חסרת גבולות. הרי מדובר באיש שכל שנותיו בפוליטיקה הישראלית התאפיינו בקו נצי ותקיף מול טהרן. כשר ביטחון וכראש ממשלה, בנט לא הסתפק בהצהרות – הוא הוביל מדיניות של "ראש התמנון", שמשמעותה העברת המערכה לשטח איראן עצמה, ולא רק התגוננות מול שלוחותיה. האם שכחו המלעיזים את האזהרות החוזרות ונשנות שלו מפני ההתבססות האיראנית בסוריה? האם נמחקו מזיכרונם הדיווחים על פעולות נועזות, שיוחסו לישראל בתקופת כהונתו, אשר פגעו ישירות בתוכנית הגרעין האיראנית ובמאמצי ההתעצמות של משמרות המהפכה? בנט היה זה שהכריז קבל עם ועולם כי ישראל לא תאפשר לאיראן להפוך למדינת סף גרעינית, ופעל ללא לאות, בזירה המדינית והביטחונית, כדי לגבות את ההצהרות הללו במעשים. הוא חיזק את שיתופי הפעולה האזוריים נגד האיום האיראני והעמיד את ביטחון ישראל בראש סדר העדיפויות, לעיתים תוך התנגשות עם גורמים בינלאומיים שביקשו פשרות מסוכנות. לקשור אדם כזה, עם רקורד כה ברור וחד משמעי, לריגול איראני – זהו אבסורד מוחלט, עלבון לאינטליגנציה וניסיון שקוף להפוך את היוצרות. האיש שהרעיד את איראן הוא האחרון שאפשר לחשוד בו בדבר כה חמור.

אז מה עומד מאחורי "ההדלפות" ו"הגילויים" המנסים לטפול על בנט אחריות כלשהי לפרשיות ריגול? ראשית, חשוב להבין: ניסיונות ריגול מצד מדינות אויב כמו איראן הם עניין שבשגרה. שירותי הביטחון של ישראל, מהטובים בעולם, פועלים 24/7 כדי לסכל איומים אלו, ולעיתים קרובות גם מצליחים. עצם חשיפת ניסיון ריגול אינה מעידה על כישלון הנהגה, אלא דווקא על ערנות ויעילות של המערכות. האם יעלה על הדעת להאשים את מפקד כיפת ברזל בכל פעם שרקטה נורית לעבר ישראל, רק משום שהאיום התממש? בוודאי שלא. ההצלחה נמדדת ביירוט, בגילוי, במניעה. הניסיון להפוך את היוצרות ולהציג את בנט כאחראי לעצם קיומם של ניסיונות ריגול הוא דמגוגיה זולה. שנית, יש לבחון היטב את מקור 'המידע' ואת תזמונו. לא פעם, הדלפות מגמתיות משמשות ככלי ניגוח פוליטי, במיוחד כאשר מדובר בדמויות שאינן מתיישרות עם קו מסוים או מאיימות על אינטרסים של גורמים אחרים. השאלות שצריכות להישאל הן: האם ישנן ראיות קונקרטיות הקושרות את בנט אישית לרשלנות או למעורבות כלשהי? התשובה, עד כה, היא לאו מוחלט. כל מה שיש הן רמיזות, השמצות ואווירה עכורה שמטרתה ליצור רושם שקרי. במקום להתעסק ברכילות זולה, מוטב להתמקד בעובדה שבזמן אמת, מערכות הביטחון תחת הנהגתו של בנט (ובהנהגת קודמיו וממשיכיו) פעלו ופועלות ללא הרף כדי לשמור על ביטחון המדינה. הניסיון להטיל דופי דווקא במי שהיה בחזית המאבק באיראן הוא לא פחות משערורייתי.

האיום האמיתי על ביטחון ישראל איננו טמון, כביכול, במנהיגותו של נפתלי בנט, אלא דווקא בקמפיינים המתוזמרים הללו, שמטרתם לחסל פוליטית דמויות חזקות ועצמאיות. כאשר מנסים להדביק תווית של "סיכון ביטחוני" לאדם שהקדיש את מיטב שנותיו לביצור חומותיה של ישראל, מדובר בפגיעה אנושה באמון הציבור ובניסיון פסול לערער את יסודות הדמוקרטיה. המתקפות הללו אינן תמימות; הן משרתות אג'נדה ברורה של גורמים המעוניינים לראות את בנט מחוץ למערכת הפוליטית, או לפחות מוחלש ומוכפש. זהו טרור פוליטי במסווה של "דאגה לביטחון". ההיסטוריה מלמדת אותנו ששיטות כאלו של דה-לגיטימציה והכפשה שימשו לא פעם כדי לסלק יריבים פוליטיים שלא ניתן היה לנצחם בקלפי או בוויכוח ענייני. הסכנה האמיתית היא שאווירת הרדיפה הזו תרתיע מנהיגים טובים וראויים מלהיכנס לזירה הציבורית, ותשאיר את הבמה לאלו ששולטים באמנות ההשמצה טוב יותר מאשר באמנות המנהיגות.

ראוי לשאול, מי הם אותם גורמים הנהנים מגל ההכפשות הנוכחי נגד נפתלי בנט? מי מנסה להסיט את תשומת הלב מכישלונותיו שלו, או מאג'נדות מפוקפקות שהוא מקדם? לא פעם, אלו המרבים לצעוק "זאב, זאב" הם אלו שיש להם מה להסתיר. האם ייתכן שאותם קולות המאשימים את בנט ברפיון ביטחוני הם בדיוק אלו שבמשמרת שלהם התרחשו מחדלים חמורים, או שאפשרו לאויבי ישראל להתעצם ללא מענה הולם? יש מי שנוח לו מאוד להדביק לבנט תווית של "בעיה ביטחונית", כדי להשכיח את העובדה שהוא, בניגוד לאחרים, נקט קו תקיף ובלתי מתפשר מול איראן ושאר אויבי ישראל. הצביעות זועקת לשמיים כאשר גורמים שבעברם הובילו מדיניות רופסת או היססנית, או שהיו מעורבים בפרשיות שבאמת העלו סימני שאלה קשים לגבי שיקול דעת ביטחוני, ממהרים היום להטיל רפש. הציבור הישראלי חכם מספיק כדי לזהות את המניפולציות הזולות הללו. במקום לחפש שעירים לעזאזל, מוטב שאותם מבקרים יעשו חשבון נפש נוקב לגבי תרומתם (או אי-תרומתם) האמיתית לביטחון המדינה.

נפתלי בנט הוכיח לאורך שנים, במילים ובמעשים, את מחויבותו העמוקה והבלתי מתפשרת לביטחון מדינת ישראל. ניסיונות ההכפשה הנוכחיים, המבוססים על סילופים ואינטרסים פוליטיים צרים, לא יצליחו לערער את האמת הזו. בנט עמד איתן מול איומים חיצוניים קשים, והוא יעמוד איתן גם מול מתקפות פנימיות שקריות. הגיע הזמן שהשיח הציבורי יחזור להתמקד בעובדות ובמהות, ולא ברפש ובשקרים. ביטחונה של ישראל יקר מכדי להפוך אותו לכלי משחק פוליטי ציני. נפתלי בנט היה ונותר מנהיג ששם את ישראל לפני הכל, וההיסטוריה תשפוט אותו על פי מעשיו, לא על פי השמצות יריביו.