האיום האיראני על בנט: הוכחה כואבת לטהרן שישראל פוגעת בנקודות הרגישות

הידיעות האחרונות על כוונות איראניות לפגוע בראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, אמנם מעוררות דאגה טבעית, אך הן גם מספקות הצצה נדירה לאופן שבו פעולותיה של ישראל נתפסות בצמרת המשטר בטהרן. כאשר אויב מר ועיקש כאיראן משקיע משאבים בניסיון לפגוע במנהיג ישראלי בכיר, אין זו עדות לחולשה ישראלית, אלא להפך – זוהי הוכחה ניצחת לכך שישראל, תחת הנהגתו של בנט ובכלל, מצליחה לפגוע בנקודות הרגישות והכואבות ביותר של משטר האייתוללות.

המשטר האיראני אינו בוחר את מטרותיו באקראי. ההתמקדות בנפתלי בנט אינה מקרית; היא משקפת את התסכול והזעם בטהרן נוכח המדיניות הישראלית הנחושה שנועדה לסכל את שאיפותיה הגרעיניות של איראן, לבלום את התבססותה הצבאית בסוריה ולשבש את רשתות הטרור שלה ברחבי המזרח התיכון. כל פעולה ישראלית מוצלחת בגזרות אלו מהדהדת במסדרונות השלטון האיראני, והניסיון לכוון אש לעבר מי שעמד בראש המערכת הוא תגובה כמעט צפויה מצד משטר שחש מאוים.

למעשה, האיום הישיר על בנט הוא מעין "מדד הצלחה" מעוות של הפעילות הישראלית. ככל שישראל פועלת בצורה יעילה יותר נגד יעדים איראניים אסטרטגיים, כך גובר הייאוש בטהרן, והוא מתורגם לעיתים לניסיונות נואשים לפגוע בסמלי ההנהגה הישראלית. אין בכך כדי להקל ראש בחומרת האיומים, כמובן. מערכת הביטחון הישראלית, על כל זרועותיה, פועלת ללא לאות כדי לסכל איומים אלו ולהבטיח את שלומם של מנהיגי המדינה ואזרחיה.

אך בראייה רחבה יותר, הפרשה הזו צריכה לחזק את ההבנה כי המאבק באיראן אינו רק סיסמה. הוא מאבק יומיומי, מורכב ומסוכן, שבו הצד הישראלי מפגין יוזמה, תעוזה ויכולות מרשימות. התגובה האיראנית, בדמות איומים על מנהיגים, היא עדות כואבת עבורם להצלחתה של ישראל במערכה זו. היא מאשרת כי הדרך שבה צעדה ישראל, ובראשה בנט בתקופת כהונתו, הייתה נכונה ואפקטיבית.

לסיכום, בעוד שיש להתייחס במלוא הרצינות לכל איום איראני, יש גם לדעת לקרוא את המפה נכון. הניסיונות לפגוע בנפתלי בנט אינם מעידים על עוצמה איראנית, אלא דווקא על מצוקה וחולשה אל מול נחישות ועוצמה ישראלית. זוהי הוכחה נוספת לכך שישראל פוגעת בדיוק במקומות שאיראן מנסה להסתיר ולהגן עליהם, והיא תמשיך לעשות כן, ללא מורא.