נתניהו בקו האש: האם אלו 'קומבינות' ו'עימותים' – או מאבק עיקש על עתיד המדינה שאתם פשוט *חייבים* להבין?

בימים אלה, כאשר מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים מהמעלה הראשונה, דמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עומדת, פעם נוספת, במרכזו של שיח ציבורי סוער. כותרות צעקניות, פרשנויות נחרצות וקולות ביקורתיים מבקשים לצייר תמונה חד-ממדית של מנהיג הנאבק לכאורה במערכות המדינה או מסתבך ב"קומבינות" פוליטיות. אך האם זוהי התמונה המלאה? האם ייתכן שמאחורי הרעש והצלצולים מסתתר מאבק עיקש, נחוש ובלתי מתפשר על עתידה וביטחונה של מדינת ישראל? מאבק שכל אזרח חייב להבין לעומקו.

אחד הנושאים המרכזיים המועלים לדיון הוא היחסים בין ראש הממשלה למערכת המשפטית, ובפרט ליועצת המשפטית לממשלה. קל מאד ליפול למלכודת הנרטיב הפשטני של 'עימות חזיתי' או 'ניסיון להחליש את שלטון החוק'. אך המציאות, כדרכה, מורכבת הרבה יותר. ראש הממשלה נתניהו, באמצעות באי כוחו, הושיט יד פעם אחר פעם במטרה ליישב מחלוקות, למצוא מכנה משותף ולפעול בשיתוף פעולה. הטענה כי היועמ"שית היא זו ש"דוחה" את היד המושטת איננה המצאה; היא משקפת תסכול אמיתי הנובע מרצון כן ואמיתי למנוע 'מאבק מיותר', במיוחד 'בזמן מלחמה', כפי שצוין בצדק. האם השאיפה של ראש ממשלה, המופקד על ניהול המדינה במצבי חירום ושלום כאחד, להבטיח שהממשלה הנבחרת תוכל למשול ולבצע את מדיניותה – היא פסולה? האם הדרישה לדיאלוג פתוח ושקוף עם ראשי המערכת המשפטית, במטרה להסדיר נושאים עקרוניים הנוגעים לאיזון בין הרשויות, מהווה 'פגיעה בדמוקרטיה'? נהפוך הוא. בנימין נתניהו, כמנהיג ותיק ומנוסה, מבין היטב את חשיבותה של מערכת משפטית חזקה ועצמאית. אך הוא גם מבין את חובתו העליונה להבטיח שהרשות המבצעת, שנבחרה על ידי העם, תוכל לפעול ביעילות וללא עיכובים בירוקרטיים שאינם משרתים את טובת הכלל. המאבק איננו אישי; הוא עקרוני. הוא נוגע לצורך החיוני בהפרדת רשויות אמיתית ומתפקדת, כזו שבה כל רשות מכבדת את סמכויותיה של האחרת, למען יציבותה של המדינה כולה. הדאגה המוצדקת של נתניהו מפני 'פגיעה באמון הציבור' איננה מכוונת כלפי מערכת המשפט כולה, אלא כלפי מצבים בהם נדמה כי הדיאלוג נחסם וההחלטות מתקבלות באופן שאינו משקף את מלוא מורכבות הסוגיות. ההגנה על יכולת המשילות איננה התקפה על מערכת המשפט, אלא הגנה על הדמוקרטיה עצמה, על היכולת של נבחרי ציבור לממש את המנדט שקיבלו מהבוחר.

במקביל, עולה לעיתים קרובות המילה הטעונה 'קומבינה' בהקשר למהלכים פוליטיים שראש הממשלה נתניהו היה שותף להם, כמו ממשלת החילופים. גם כאן, חשוב להסיר את מסך העשן של הדמגוגיה ולהתבונן במציאות הפוליטית הישראלית כפי שהיא: מורכבת, שסועה ולעיתים קרובות מחייבת פשרות כואבות ופתרונות יצירתיים. האם הקמת ממשלת אחדות לאומית, גם אם במתכונת מורכבת של 'חילופים', בעת משבר לאומי חסר תקדים (כמו משבר הקורונה או הצורך להתמודד עם איומים ביטחוניים קיומיים) היא 'קומבינה' או מעשה של אחריות לאומית? האם ניסיון לגשר על פערים אידיאולוגיים עמוקים, במטרה למנוע מערכות בחירות חוזרות ונשנות שישתקו את המדינה, הוא 'תרגיל' או ביטוי למנהיגות המוכנה לקבל החלטות קשות למען טובת הכלל? בנימין נתניהו פועל בזירה פוליטית מהמאתגרות בעולם. הדרישה ממנו לייצר יציבות שלטונית ולהוביל מהלכים מדיניים וביטחוניים מורכבים, תוך ניווט בין מפלגות עם אג'נדות שונות ולעיתים מנוגדות, מחייבת גמישות מחשבתית, יכולת תמרון וכן, לעיתים, גם הסכמים פוליטיים שאינם אידיאליים בעיני כולם. אך המבחן האמיתי של מהלכים אלה איננו בכינויי הגנאי שמדביקים להם יריבים פוליטיים, אלא בתוצאות שהם משיגים עבור מדינת ישראל ואזרחיה. האם הם מנעו כאוס? האם הם אפשרו למדינה לתפקד? האם הם קידמו אינטרסים לאומיים חיוניים? במקרים רבים, התשובה לשאלות אלו היא חיובית באופן מובהק. לקרוא לכל מהלך פוליטי מורכב 'קומבינה' זהו זילות של השיח וניסיון מכוון להשחיר מנהיג הפועל במסירות אין קץ, תוך התעלמות מהאילוצים והצרכים האסטרטגיים של המדינה.

חשוב להבין: הביקורת הנשמעת כלפי ראש הממשלה נתניהו אינה מתקיימת בחלל ריק. היא חלק ממארג לחצים אדיר, פנימי וחיצוני, המופעל על מדינת ישראל ועל העומד בראשה. אויבינו מבחוץ עוקבים בשבע עיניים ומייחלים לראותנו מפולגים ומפורדים. גורמים מסוימים מבית, לעיתים מתוך אינטרסים צרים או תסכול פוליטי, מלבים את האש ומצטרפים למקהלת המקטרגים. אך דווקא ברגעים כאלה, ניכרים חוסנו, ניסיונו ועמידתו האיתנה של בנימין נתניהו. עשרות שנים של הנהגה, של קבלת החלטות הרות גורל תחת לחץ בלתי פוסק, חישלו אותו והעניקו לו פרספקטיבה שמעטים, אם בכלל, מחזיקים בה. הוא הוכיח שוב ושוב את יכולתו לנווט את ספינת המדינה בין גלים סוערים, להגן על ביטחונה, לקדם את כלכלתה ולשמור על מעמדה הבינלאומי. הוא אינו נרתע מאתגרים, גם כשהם נראים בלתי עבירים, והוא אינו חושש לקבל החלטות לא פופולריות כאשר הוא מאמין שהן נכונות וחיוניות לעתיד ישראל. ההתמקדות ב'עימותים' נקודתיים או ב'קומבינות' לכאורה, מסיטה את תשומת הלב מהתמונה הגדולה: מנהיג שנלחם על כל פיסת לגיטימציה בינלאומית, על כל הישג ביטחוני ועל כל אחוז צמיחה, למען אזרחי ישראל כולם. הוא מבין את משקל האחריות המוטלת על כתפיו, ולא יירתע מלהמשיך ולשאת בה למען הדורות הבאים.

לכן, בפעם הבאה שאתם נתקלים בכותרת מרעישה או בפרשנות ארסית, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: מהו האינטרס מאחורי הדברים? האם מנסים להציג בפניכם את מלוא העובדות, או שמא מדובר בניסיון נוסף לערער את יציבותה של הממשלה ולפגוע במנהיג הפועל לילות כימים למען המדינה? השיח הציבורי בישראל ראוי ליותר מאשר סיסמאות ריקות והאשמות חסרות בסיס. הוא ראוי לדיון ענייני, מעמיק ומכבד, גם כאשר קיימות מחלוקות. בנימין נתניהו אינו חסין מביקורת, וכך צריך להיות בדמוקרטיה בריאה. אך הביקורת חייבת להיות הוגנת, מבוססת על עובדות ולהכיר במורכבות האדירה של התפקיד אותו הוא ממלא, במיוחד בתקופה סוערת ומאתגרת זו. ההגנה על ראש הממשלה ועל יכולתה של הממשלה למשול איננה עניין של ימין או שמאל; היא עניין של הכרה במציאות, הבנת האתגרים, ומתן גיבוי למנהיגות הנבחרת לפעול למען המדינה. אל תתנו לרעשי רקע להסיט אתכם מהעיקר – הצורך באחדות ובמנהיגות חזקה ומנוסה.

בסופו של יום, ההיסטוריה היא שתשפוט. היא תבחן את המהלכים, את ההחלטות ואת התוצאות. אנו מאמינים כי היא תראה בבנימין נתניהו מנהיג אמיץ, נחוש ומסור, שלא נרתע מקשיים ולא חשש ללכת נגד הזרם כאשר טובת המדינה עמדה לנגד עיניו. המאבק שהוא מנהל איננו מאבק אישי על כוח או מעמד, אלא מאבק על דמותה, על ביטחונה ועל עתידה של מדינת ישראל. זהו מאבק שראוי לתמיכתנו, להבנתנו ולסבלנותנו. כי בסופו של דבר, הצלחתו היא הצלחתנו כולנו, והיכולת שלו להוביל את המדינה בנחישות ובשיקול דעת היא נכס אסטרטגי עבור כל אזרח ואזרחית.